סטודיו האנימציה הצרפתי Kaw מציג את Café allongé – סרטון אנימציה קצר על בחור המחכה לשווא בבית קפה לדייט שלא תופיע, ומתאהב לפתע בבחורה הנכנסת אליו במקרה. הוא מדמיין כיצד יכבוש את ליבה, אך המרחק בין הדמיון ההזוי למציאות המתסכלת גדול ומבלבל. הטכניקה המעניינת משלבת סביבה שנבנתה בתלת-מימד בעיבוד כמעט ריאליסטי, בה פועלות דמויות שמאופיינות באיור ווקטורי קווי, המשלב צבעוניות מתוחכמת (יחסית) שמופעלת גם על קווי המתאר.
[מצאתי ב-Lineboil]
הרבה זמן חיפשתי סיבה לכתוב על eBoy. מדובר על קולקטיב מאיירים גרמני-קנדי שמוכר בזכות עבודות פיקסל-ארט למטרות מסחריות למיניהן. העבודות של eBoy עשירות, מורכבות, עמוסות בפרטים ואינן מוגבלות לפורמט – הן חלק מעולם שלם, איזומטרי לרוב, שעושה רושם שהגבולות המקריים שלו נובעים ממגבלות הפורמט בלבד. ללא ספק מאיירי הפיקסל-ארט האהובים עליי.
האנימטור האוסטרלי סימון קוטי (Simon Cottee) יצר את Pixel – סרט תיעודי קצר ומעניין על עולם הפיסקל-ארט ופיקסלים בכלל, המנסה לבדוק אם יש דבר כמו סגנון פיקסלי או תנועת פיקסלים באמנות העכשווית. בסרט משולבים מגוון מקורות השראה ורפרנטים המנתחים את הפיקסל כמטאפורה והקשר לתרבות ולאמנות, כמו גם סקירה של השימוש בפיקסל-ארט ביצירה אמנות, מוזיקה, משחקים ווידאו-ארט. eBoy לא מופיעים שם, אבל מילא.
[מצאתי ב-Digital Tools]
פרוייקט תדמיתי של יצרנית הצבעים האנגלית Dulux מתיימר לצבוע את העולם בצבעים פועמים, או לפחות את השטחים האפורים שבו. אפקט העריכה מדמה מראה של סטופ-מושיין, בסרטון תדמיתי שצולם במשך 4 שבועות בשכונות המוזנחות של ברזיל, צרפת, לונדון והודו, שכוסו ב-120 גוונים מחרידים.
Auto Smiley הוא הדגמה של קונספט חביב המשתמש ביכולות זיהוי מחוות פנים כדי להוסיף בצורה אוטומטית סמיילים טקסטואליים לתוכן, כדרך להצביע על מצב הרוח של המשתמש, או לפחות לחסוך לו כמה קליקים. היישום והקוד שמאחוריו זמינים להורדה חופשית באתר הפרוייקט, ספרו לי אם מצאתם לזה שימוש.
את מעצב האינטראקטיב ההולנדי תיאודור ווטסון (Theodore Watson), שעומד מאחורי הפרוייקט, פגשנו לפני כשנה עם החלל האינטראקטיבי 'פאנקי פורסט', בפרוייקט משותף עם אמילי גובייל (Emily Gobeille). ווטסון הוא גם אחד מהיוצרים של ספריית הקוד OpenFrameworks, שמאפשרת למעצבי אינטראקטיב לממש בקלות יחסית אינטראקציות מורכבות ברמת הקוד.
[תודה ערן]
פרוייקט חדש של בית האנימציה האנגלי Aardman פותח לאמנים שלו מסגרת לבטא יצירתיות ולהדגים יכולות, על ידי יצירת סרטונים קצרים כפרוייקטים אישיים, בזמן הפנוי בין לקוח ללקוח, למטרה לא מסחרית. התוצרים הראשונים נחשפים כעת.
'Blind Date' של נייג'ל דיוויס (Nigel Davies) מספר על שומרת מגדלור מתוסכלת המחפשת אהבה באמצעות האינטרנט. בסרטון, שהעבודה עליו ארכה כשנתיים, יש חיבור עיצובי מעניין בין ישן לחדש – לבוש ויקטוריאני, תחנות רוח, מזח עתיק ואינטרנט מהיר. הטכניקה משלבת אנימציה קלאסית עם עיבוד ממוחשב שכלל צביעה, אפקטי תאורה ונגיעות של תלת מימד כדי להשיג אשלייה של עומק ועדיין לשמור על הקו הידני הלא נקי ועושר הטקסטורות של העפרונות והנייר.
אלן שורט (Alan Short) מציג את Fly – סרטון אנימציה בתלת-מימד המורכב מרצף של בדיחות סלפסטיקס והומור נמוך, סביב בחור היוצא למלחמה נגד זבוב טורדני המפריע לו לצפות בטלוויזיה. עיצוב הדמויות הוא תוצר של רישומים מהירים ספורים, בנסיון לשמור על הראשוניות של הקו הרענן שהולך לעיתים לאיבוד בעיצוב יתר.
באופן מקרי, סרטון האנימציה 'שומר המגדלור' משלב בין שני הסיפורים.
[מצאתי ב-CreativeReview]
!Eat של ג'ף ליו (Jeff Liu) הוא סרטון אנימציה הנותן, מעט בהשראת 'הנסיך הקטן', ייצוג חזותי לדברים הטובים שמרכיבים את השגרה שלנו מול הדברים שעדיין לא יצאנו לגלות. הפרוייקט הסטודנטיאלי מציג לרקע צלילי פריטה, אנימציה קלאסית שמאופיינת באיור של עפרונות צבעוניים בקו ידני חופשי עם קווי עזר ולכלוך, עד כדי כך שלרגע הם נראים כמו רישומי הכנה. התוצר מקסים.
Heart Chamber Orchestra היא מופע קונספטואלי ייחודי המורכב מ-12 מוזיקאים המנגנים על כלים קלאסיים ושולטים על מבנה היצירה המוזיקלית והחזותית באמצעות פעימות הלב שלהם. תווי המוזיקה נקבעים בזמן אמת מתוך ניתוח קצב פעימות הלב של הנגנים, המחוברים למוניטורים העוקבים אחריהם, ומופיעים על מסכי מחשב הממוקמים מולם. במקביל, התפאורה המוקרנת מורכבת מרצף של דימויים מופשטים, בוהקים כצילומי הדמייה רפואית, שמושפעים גם הם מחוקיות פעימות הלב.
For Socks Sake הוא סרטון אנימציה על קבוצת בגדים היוצאת למסע הרפתקאות מצחיק בעקבות גרב ורודה שנחלצת מחבל הכביסה, יוצאת למסיבה ונעלמת. הטכניקה משלבת רצף סטופ-מושיין עם רקעים קולאז'יים מאויירים. אפיון הדמויות מצליח לבטא מסרים ורגשות בעזרת הפסקול והקצנת התנועה, ושוזר בהם שלל ניואנסים מעלי חיוך. פרוייקט עטור פרסים של האנימטור הצרפתי קרלו ווגל (Carlo Vogele).
הסרטון הקצר Nuit Blanche ('לילה לבן' בצרפתית) נוצר בעקבות חלום בהקיץ של הבמאי הקנדי Arev Manoukian (שאין לי מושג איך להתחיל לתעתק את השם שלו לעברית) מבית ההפקה הקנדי Spy Films. הסרטון מתאר התרחשות על-זמנית של פגישה מקרית בין שני אנשים זרים, שמשמשת כתירוץ לנפץ כמויות גדולות של זכוכית. השפה העיצובית שואבת השראה מהפילם נואר, בעיבוד גרפי מרהיב המלווה בפסקול מדוייק המשלים את החווייה.
לסרטון מתלווית הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים, המפרקת את הסצינות למרכיבי הקומפוזיציות הבונות אותן.
אדום (Red) הוא סרטון אנימציה קצר ומעניין, פרוייקט סטודנטיאלי של היאנג'ו סונג (Hyunjoo Song), סטודנט בשנה השלישית ללימודי אנימציה בארה"ב, המנצל את הדמויות מתוך סיפור 'כיפה אדומה', והאסוציאציות שהן מעלות, כדי ליצור הטעייה בעצם השימוש בהן ללא קשר לסיפור. הפלטה הצבעונית מוגבלת לגוונים אדומים ומלווה בהתפתחות של הטכניקה וטיפול עיצובי המשתנה בהתאם להתפתחות העלילה, כאמצעי גרפי לבטא אותה – ממשטחי צבע עדינים לרינדור בקווי עפרון חזקים וגסים.
[תודה אלון]
