רובוטים

הפסלים של כריסטופר קונטה

הפסל הנורבגי כריסטופר קונטה (Christopher Conte) עסק במשך 16 שנה בעיצוב פרוטזות לנכים. לאורך התקופה בנה בזמנו הפנוי פסלים המשלבים עקרונות של אנטומיה, רובוטיקה וביו-מכאניקה, עד שהחליט להקדיש את כל זמנו לפיסול.

בעבודותיו הוא משלב מגוון עשיר של חומרים וטכניקות עבודה, בין המסורתי לעכשווי, החל מיציקת ברונזה ועד לעיבוד סיבי פחמן. מאחורי כל אחד מהפסלים המדהימים ניכרת מלאכת המחשבת המדוייקת הדורשת מיומנות (והרבה סבלנות), בתהליך יצירה הנמשך לאורך שבועות ואף חודשים עד להשלמתו.

אלמנת הפלדה II של כריסטופר קונטה
[מצאתי ב-designyoutrust]

בעיות עיצוב ממשק בבית של משפחת סילוני

מר סילוני (ג'ורג') סובל מבעיית חיווי חמורה בממשק הגילוח-צחצוח המכין אותו לעוד יום עבודה. הממשק מורכב מ-4 כפתורי פעולה, כשללא חיווי טקסטואלי או חזותי, ההתרעה היחידה המתקבלת לפני ביצוע פעולה היא הצליל המכני של הזרועות הרובוטיות הנעות לכיוון המשתמש. המערכת מזהה אותו בצורה אוטומטית ויודעת אילו פעולות מותאמות מראש עליה לבצע, אך הוא אינו יודע מה יתבצע בפועל. למעשה הוא אינו יכול לדעת אילו נעליים נמצאות במקומן, אם בכלל. בפעם הקודמת ניתלו הנעליים על אוזניו.

ממשק הגילוח-צחצוח מתוך משפחת סילוני
אגב, מאוד ייתכן שכל כפתור מיועד לבן משפחה אחר, אך גם אז בעיית החיווי עדיין רלוונטית באותה מידה. במקרה שכזה, את הכפתור הנמוך ביותר צריך היה לקבל הילד אלרוי, בן הבית הנמוך ביותר, מסיבות של נגישות.

עוד לפני היציאה מהבית המשתמש יכול להגדיר את יעד הנסיעה מתוך רשימת מועדפים שהוגדרה עבורו מראש (קולנוע, בי"ס, גן חיות וכו'). ניתן לבצע את אותה הפעולה גם מהרכב, באמצעות ממשק מבוסס כפתורים שחוויית השימוש בו כל כך אינטואיטיבית ופשוטה שאפילו כלב מסוגל להתמצא בו. מצד שני אולי זה קורה רק בטלוויזיה, בסדרות מצויירות משנות ה-60.


מתי באמת נזכה לראות רצפות נעות מוטמעות אצלנו בבית ולא רק בנתב"ג?

הפסלים העתידניים של סטפן הלאק

הפסלים המדהימים של הפסל הבלגי סטפן הלאק (Stephane Halleux) מורכבים מפיסות מתכת, עור וחלקי אובייקטים זניחים ממקורות שונים, לתוצר עמוס בפרטים יפהפיים שמחבר משהו בין דימויי עתידנות קלאסיים לקו של טים ברטון.

רובוט העור ורופא השיניים - פסלים של סטפן הלאק
באטמן של סטפן הלאק

וואהא גו גו – רובוט מכאני צוחק (עם עיצוב מדהים)

היפאנים מציגים את 'Wahha go go' – רובוט מכאני צוחק. המכונה המופלאה מונעת על ידי גלגל-תנופה ושלל גלגלי שיניים המנפחים מפוח באוויר. זרימת האוויר הבורח עוברת מניפולציה בכדי להשמיע קול דמוי צחוק אנושי צווחני וחמוד. קריינות יפאנית מרגיעה מלווה את סרטון ההסבר ומצליחה להשלים את החווייה הנפלאה.

וואהא גו גו - רובוט מכאני צוחק

[מצאתי ב-boingboing]

אתה, הרובוט הטוב והרובוט הרע

Pushya ו-Pullya הוא קונספט לזוג רובוטים, שבניגוד לעקרון שלושת חוקי הרובוטיקה של אסימוב, הם שובבים ומזיקים, בכוונה טובה. השניים הם תאומים לא זהים עם מאפייני אישיות מנוגדים – משהו כמו המלאך הטוב והשטן הרע שיושבים על הכתפיים בסרטים מצויירים (או בפרסומות ממש גרועות). הניגוד יוצר איזון – קיצוניות שאמורה להפתיע ולכפות עליך לעשות דברים לא שגרתיים, לטובתך הכללית אי שם בהמשך, בסוף דרך ארוכה ומעצבנת.

כך למשל – Pushya הרשע מזמין צימר בצפון על חשבונך, בלי לבקש. במקביל – Pullya אורז עבורך את המזוודה. התוצאה: אתה נוסע לחופשה בישראל (גם אם לא רצית). על בסיס אותו עקרון תוכל לגלות שהטלוויזיה שלך נמכרה (לטובת קריאת ספר), שהמעלית מקולקלת (לטובת התעמלות), או ששלחת פרחים לאקסית (והיא רוצה לחדש את הקשר). רכישת מוצר שתוכנן לשבש לך את החיים ואולי אף לעשות נזק, עם פוטנציאל לעתיד טוב? מקסים בעיניי. יופי של קונספט.

הרובוט Pullya עוזר בבית
הרובוטים Pullya ו-Pushya בטיול שגרתי ברחוב
[מצאתי ב-yankodesign]

אייס – רובוט המנווט על בסיס חכמת ההמונים

אייס הוא רובוט המשוטט לבדו ברחובות מינכן ומסוגל למצוא את דרכו בצורה עצמאית, בזכות אינטראקציה עם הולכי רגל – דיבור, זיהוי מחוות ידיים ופעולות על מסך מגע. בניגוד לטווינבוטים, רובוטים חמודים וחסרי אונים המסוגלים לנוע בקו ישר בלבד – אייס הוא רובוט עצמאי ומתוחכם, בעיצוב שמזכיר מכונת כביסה. הרובוט יוצר קשר אישי עם אנשים, מבקש מהם להצביע לכיוון היעד המבוקש, קולט את המחווה באמצעות מצלמה, ומבקש לאשר את ההכוונה על גבי המסך. במקביל הוא בוחן את המידע שאסף עד כה, כדי לוודא את נכונות הנתונים שהצטברו.

הרובוט אייס מנסה למצוא את דרכו במינכן

מנגנון הביקורת מתבסס על עקרון חכמת ההמונים, ואמור להעריך את אמינות המידע שנאסף ממגוון המקורות המזדמנים – כמו ויקיפדיה. הרובוט מסוגל לנווט בסביבה עירונית שהוא לא מכיר ללא שימוש ב-GPS, מפות או מידע מוקדם. המשימה תלוייה בהצלחתו ליצור קשר עם אנשים בכדי לעודד דיאלוג לצורך השלמת המשימה.

[מצאתי ב-engadget]

הרובוט הקטנטן שרצה להגיע

עוד מתחרות מועצת הסרטים הקנדית 2009: להגיע (Reach) הוא סרטון אנימציה עטור פרסים, של האנימטור האוסטרלי לוק רנדל, על רובוט קטנטן שמתעורר לחיים ונאלץ להתמודד עם מגבלה פיזית אחת בלבד – אורך כבל החשמל הקצר שלו. כשהוא מגלה ציפור בעולם המשתקף מחוץ לחלונו, הוא חייב להגיע לשם בכל מחיר.

מתוך סרטון האנימציה להגיע

רובוט חיפושית ענק, עצור בצד

פנסיונר יפאני בנה במשך 11 שנה רובוט מכאני ענק, בצורת חיפושית. כלי הרכב המטורף הזה שוקל 15 טון, אורכו 11 מטרים, יש בו מקום לנוסעים (אולי גם לכסא הגבהה לילדים), וניתן לשלוט עליו גם מרחוק באמצעות שלט מגניב. רק ביפאן.


רובוט חיפושית ענק מטייל במגרש החנייה
זה רובוט חיפושית ענק, או שאתה סתם שמח לראות אותי?
[מצאתי ב-engadget]

טווינבוטים – הניסוי החברתי הכי חמוד שראיתם

טווינבוטים (tweenbots) הם רובוטים קטנטנים, חסרי אונים וחמודים במיוחד, היוצאים להרפתקאות ברחובות ניו-יורק ותלויים בבני אדם שיעזרו להם. הרובוטים עשויי הקרטון מסוגלים לנסוע במהירות קבועה ובקו ישר בלבד. מעל כל אחד מהם מתנוסס דגל עליו כתוב היעד אליו ירצה להגיע, והוא תלוי בטוב ליבם של זרים שיכוונו אותו לשם. בניסויים שנערכו עד כה, כל היצורים הקטנטנים הללו הצליחו להגיע בשלום ליעדם, בזכות עוברי אורח שעזרו להם בכל פעם שהם נתקעו במדרכה או שעטו אל הכביש הסואן.

הפרוייקט החמוד הזה הוא ניסוי חברתי שעורכת סטודנטית לאמנות מאוניברסיטת ניו-יורק. העיצוב הפשוט, הגודל, הצורה האנושית, הנאיביות והתמימות שמשדרת דמות הרובוט, מעוררים רגש בלתי נשלט של חיבה ואמפתיה, שמתורגמים על ידי הצופה לצורך לטפל בו. עצם כך שהם שורדים לבדם ברחובות ניו-יורק מבטאת את ההצלחה בעיצוב הדמות, שכאובייקט דומם היא מצליחה ליצור קשר רגשי עם אנשים זרים – דבר שיש לו משמעות וערך אמיתי בכלל תחומי העיצוב. פרוייקט מקסים.

רובוט קרטון קטנטן משוטט ברחובות ניו יורק
צילום פורטרט של טווינבוט

[מצאתי ב-gizmodo]

רובוט משולב אנימציה בהשראת דיסני

טופו (Tofu) הוא רובוט נסיוני חדש שמפותח במדיה-לאב של MIT, שמשלב רובוטיקה עם אנימציה בכדי לחקור דרכים חדשות בהן רובוטים יכולים להשתמש בהבעות פנים ותנועה בכדי ליצור קשר חברתי-רגשי עם אנשים. טופו משתמש בעקרונות של האנשת דמויות באנימציה קלאסית, בכדי להעביר תחושות/מסרים/רגשות – תנועות הגוף שלו נוצרו בהשראת אנימציות של דיסני משנות ה-50.

הייחודיות של הרובוט הזה היא דווקא בעיניים שלו, אשר מורכבות משני מסכי OLED עגולים. על המסכים נעים האישונים באמצעות אנימציה דו מימדית, אשר נעשית בתיאום עם תנועות הגוף שלו, לפי עקרונות ההנפשה של דיסני. השימוש במסך מאפשר להגיע לטווח הבעות עיניים רחב ולתפישת תנועה מציאותית יותר. החיבור של התנועה המוגזמת עם האנימציה יוצר רובוט מלא חיים, אנושי וחמוד – שמות תואר שמדגימים עד כמה התוצר שונה מהותית מהרובוטים הדוממים שאנחנו רגילים לראות.

טופו - רובוט משולב אנימציה

[מצאתי ב-wired]