הסניף הבריטי של גרינפיס מציג את Coalfinger – קמפיין למאבק בתחנות כוח פחמיות ולהעלאת המודעות לזיהום שהן גורמות. מטרת הקמפיין היא לספק מבט מעמיק על המאבק נגד השימוש בפחם כמקור אנרגיה.
בסרטון האנימציה, בהשראת סרטי ג'יימס בונד, מככב הגיבור הסביבתי, גרברסון גרין, אשר יוצא להילחם נגד קולפינגר, סופר-נבל בעל אצבע פחם (ושבע פטמות), המנסה לשנות את אקלים כדור הארץ באמצעות פריסת תחנות כוח פחמיות בכל רחבי העולם. על האנימציה אחראי סטודיו Blue Zoo הלונדוני.
[מצאתי ב-Osocio]
השפה אינפוגרפית ומאויירת, הסביבה וירטואלית ותלת מימדית המזכירה את ה-sims – נוצרה על ידי סטודיו מטוקיו בשם Groovisions, שיש להם פורטפוליו עם עבודות מעניינות (וצליל טעינה מעצבן). מה שמפתיע הוא שמדובר בסרטון הסברה מטעם משרד החקלאות היפאני (MAFF) שנוצר בכדי לעורר מודעות בקרב הציבור היפאני בנוגע לאתגרים סביב עתידו של מזון ביפאן.
מעניין לראות את הקמפיין היפאני לרכישת תוצרת לאומית ועידוד החזרה למזון התרבותי המסורתי, המתבסס על אורז דגים וירקות – בכדי לשפר את מצב החקלאות ועתיד הכלכלה היפאנית ויציבותה. הסרטון מסביר לציבור היפאני שרק 40% מהמזון שהוא צורך מקורו ביפאן עצמה, שזה הנתון הנמוך ביותר מבין כל המדינות המתועשות הגדולות ויוצר תלות גדולה בגורמים חיצוניים. הסרטון מסביר גם תהליכים מקרו-כלכליים נוספים – על ענף החקלאות המתדרדר, על תהליכים של עיור ופיתוח מוגבר ונטישה של שטחים חקלאיים, על גידול האוכלוסיה בעולם ושינויים סביבתיים ואקלימיים המשפיעים על אספקת המזון העולמית.
מעניין לראות כיצד ביפאן מנסים להסביר לציבור את ההגיון העומד מאחורי הצורך להעדיף תוצרת יפאנית עם אינפוגרפיקה והסבר של תהליכים גלובליים המשפיעים על המדינה, בזמן שבישראל קמפיינים דומים מתבססים על ססמאות מתוחכמות, כמו "בשבילי רק ישראלי", שמיושמות בצורה אוטומטית לחולצות, כובעים, סטיקרים וכמובן גם לג'ינגל קליט בקול ישראל.
[מצאתי ב-BricABrac]
