Tele-Present Water של האמן האמריקאי דיוויד בואן (David Bowen) הוא גריד מתכתי מכאני צהוב התלוי באוויר בחלל המוזיאון הלאומי בוורוצלב שבפולין. המיצב הקינטי מקבל בזמן אמת את נתוני גובה הגלים סביב תחנת ניטור שצפה במימי האוקייאנוס השקט, ומשחזר את תנועתם דרך הגריד התלוי בפולין.
MechaniCards של האמן האמריקאי בראדלי ליטווין (Bradley N. Litwin) היא סדרה של חמש גלויות מכאניות מאויירות – פסלים קינטיים אינטראקטיביים המופעלים ביד. הסדרה מנסה לייצר מגוון אינטראקציות במגבלות של פורמט המיועד למשלוח בדואר, עם מנגנונים הבנויים בעיקר מקרטון ומעט פיסות עץ, מתכת ופלסטיק.
ההרכב האמריקאי OK Go מפתיע (שוב) בקליפ שעוקב אחרי תגובת השרשרת במכונת רוב גולדברג שעוצבה ונבנתה במשך מספר חודשים במחסן בארה"ב.
[תודה רני]
Glance של הפסל האמריקאי אנדי הולטין (Andy Holtin) משלב וידאו-ארט עם מכניקה, ומשתמש בשני מסכים ממונעים המסונכרנים עם תוכן סרטוני הדמויות המוצגים עליהם כדי להציג התפתחות של אינטראקטציה אנושית. עומק החווייה כרגע מוגבל ומתמצה בכמה שניות של צפייה, אך כאב-טיפוס ראשוני אין ספק שהפוטנציאל פה עדיין לא ממומש כנסיון מעניין להשתמש בטכנולוגיה כאמצעי לספר סיפור.
האמן השוויצרי Zimoun יצר קומפילציה ('ההדרה' בעברית) המאגדת 15 עבודות אמנות קינטית, המורכבות משכפול קונספטואלי של עשרות אלמנטים פשוטים המפיקים צליל – החל מכדוריות קלקר ומנועים זעירים ועד למיקרופון המגביר את קולות הלעיסה של תולעי עץ. שכפול הפרטים מפיח חיים במכלול ומגבש בו עושר רחב ומפתיע.
Nearness הוא ניסוי המשתמש ביכולות של חיישנים המזהים קירבה (התקני RFID) בכדי להתניע תהליך המתפתח כתגובת שרשרת (=מכונת רוב גולדברג), כדרך להדגים את הטכנולוגיה ככלי עיצובי מעודד יצירתיות, במטרה להרחיב את היישומים מעבר לשימוש הפרקטי הנישתי כיום. התוצר מטופל להפליא.
[מצאתי ב-Speedbird]
Morpho Towers הוא פסל קינטי של האמנית היפאנית סצ'יקו קודאמה (Sachiko Kodama), המתבסס על תכונות פיזיקליות של נוזל מגנטי (ferrofluid) כאמצעי פיסולי. הפסל מסנכרן מוזיקה עם שדות מגנטיים המופעלים על שני מגדלי ברזל ספירליים, בכדי לבצע מניפולציה ולגרום לנוזל המגנטי לפרוץ מתוכם. התוצר מרהיב.
[מצאתי ב-Surfstation]
'פורין' (furin) הוא מיצב אינטראקטיבי המתבסס על 280 פעמוני זכוכית יפאניים שנתלו בחלל ונראים מרחפים בו. הפעמונים נוצרו בטכניקה ידנית מסורתית, מקושרים זה לזה ומגיבים לסביבה המקיפה אותם. הם תלויים בגבהים שונים ובמרחקים קבועים, בכדי ליצור אצל הצופה תחושת זרימה טבעית ולא מאיימת.
שיטוט בחלל מגלה את האינטראקטיבית החבויה בהם – מעבר מתחת לפעמון תגרום לו להשמיע צליל ולהאיר את עצמו באור עדין. המיצב מתמצה לחוויית שיטוט המשלבת אלמנטים קצובים של קול ותנועה. המינוריות והעדינות הזו יוצרת תחושה מרגיעה שמזכירה חוויה של טבע.
טקראם טרחה לספק פעם הצצה אל תהליך העבודה שלה על הפרוייקט, גיבוש הקונספט, הסקיצות לאורך הדרך ומקורות ההשראה בסרטון שחולק לשני חלקים, אלא שלצערי הוא אינו זמין עוד ברשת.
[מצאתי ב-designboom]
מיכאל קונטופולוס הוא אמן אמריקאי (עם שם יווני), שיצר סדרת פסלים קינטיים מגניבים המביאים את עצמם כל הזמן אל הקצה, רגע לפני שהם נופלים ונשברים. הוא רצה לתמצת את הרגע המדוייק לפני שמתרחש אסון, לשמר את המתח שבו, ואז לחזור עליו שוב ושוב. הוא גם הצליח – התוצאה מלחיצה, מטרידה ומעניינת.
Audience הוא מיצב אינטראקטיבי חווייתי, בו הצופה הופך למוקד העבודה. המיצב מורכב ממשפחה של 64 מראות, כאשר כל מראה זזה בצורה ייחודית משלה, ומקבלת אופי התנהגותי אנושי כלשהו – חלקן מדברות ביניהן, חלקן ביישניות וחלקן חדורות בבטחון עצמי ומנסות למשוך תשומת לב.
כאשר צופה חודר לתחום המיצב, המראות עוצרות את שגרת יומן, ועוקבות אחרי הפולש בסקרנות. לפתע הצופה רואה את השתקפותו בכל 64 המראות. הן צופות בו עד שהן מאבדות עניין, ואז חוזרות לעיסוקיהן או עוקבות אחרי פולש אחר.
מאחורי המיצב עומד כריס או'שיאה – אמן ומעצב אינטראקטיב בריטי, שעבודות האינטראקטיב הנפלאות שלו מאופיינות בחוויות משחקיות וחברתיות, וחיבורים שונים בין העולם הוירטואלי לפיזי.
שיתוף הפעולה של כריס עם rAndom International – קבוצת מעצבי אינטראקטיב שמתמחה בחוויות אינטראקטיב נסיוניות, בא לידי ביטוי בצורה מאוד דומיננטית. תהליך העבודה של rAndom מתחיל במחקר חזותי של רעיונות קונספטואליים. הם מיישמים את הכלים הטכניים שרכשו מתוך הפרוייקטים הנסיוניים שלהם למטרות אמנותיות או מסחריות. האקספרימנטליות מאוד מורגשת בעבודות שלהם.
