האנימטור הבריטי כריס גווין (Chris Gavin) יצר את Txt Island – סרטון אנימציה נסיוני המשתמש במאות אותיות פלסטיק צבעוניות כחומר גלם, ותנועה המתבססת על סטופ-מושיין. הסיפור עצמו לא מתוחכם במיוחד – הוא מתחיל עם יחידת אותיות הנשלחת למשימה סודית במעבה הג'ונגל, ומסתיים בצורה סתמית. לעומת זאת, המגבלות העיצוביות שנבעו מתוך החומר הפלסטי והטיפוגרפיה יצרו נקודת מוצא מעניינת שנפתרה בחוקיות גרפית ובתנועה טיפוגרפית ייחודית.
פרוייקט הגמר של נעם גלברט בבצלאל השנה הוא סרטון אנימציה סאטירי העוסק במקומה של הדת בחיי היומיום. הסרטון סוקר ניסוי פסיכולוגי, דמוי ניסוי הכלא של זימברדו בסטנפורד, העוקב אחר 59 נבדקים ישראלים המתמודדים עם מערכת חוקים נסיונית. השפה העיצובית מתבססת על אינפוגרפיקה מאיורים איזומטריים הנבנים משכבות של שקפים, טקסטורות והפרעות אנלוגיות באמצעי הצגה ישנים.
הקליפ לשיר 'יש לנו זמן' של מורי מקלרן (Moray McLaren) מתבסס על רצף אנימטיבי שמופק על ידי סדרה של פרקסינוסקופים – מכשיר מכאני מסתובב להצגת אנימציה שהומצא ב-1877 (1873 לפי וויקיפדיה, אגב). הפרקסינוסקופ הוא אחד מיסודות הקולנוע המודרני, המאפשר ליצור אשלייה של תנועה אנימטיבית בעזרת רצף של איורים עוקבים המסתובבים במהירות.
בכדי לשמור על הקונספט, התוצר נטול אפקטים של עריכה דיגיטלית – הדימויים מצולמים כולם, מהירות סיבוב הציר סונכרנה למהירות הצילום, העריכה והמעברים בוצעו על ידי גזירה והחלפה פיזית של סלילי סרטים – טיפול עכשווי שנועד לשמר מעט מהקסם הקולנועי של פעם. מקסים.
הבמאי, דיוויד ווילסון (David Wilson), שגם אייר את הכל במשך 5 שבועות של איור, שחרר סרטון עם הצצה מרתקת על תהליך העבודה, על המורכבות הטכנית בעבודה עם פרקסינוסקופ, על האתגר בעיצוב אנימציה המיועדת לפורמט, טכניקות שצבר ליצירת אשליות שונות של תנועה ומבט אל מאחורי הקלעים.
סדרת סרטוני אנימציה בתלת-מימד של האנימטור הסיני הייפנג סאן (Haipeng Sun), הם טייק-אוף מטורף של ז'אנר סרטי הקונג-פו, עם דגש על ברוס לי, שמשתמש בדמויות המתבססות על מאכלים שנאספו מהסושיה הקרובה. סופר באו הוא דים-סאם ממורמר שנמאס לו להיות מוגש למאכל, שואף לפתח את עצמו בענף הבידור, וכנגד כל הסיכויים הוא לומד לשיר שירים ולהילחם עם נונצ'קו. הטיפול בדמויות מעולה – יש לו אוריינטציה מסחרית (היישר לחברה הסלולרית הקרובה), עם עיצוב דמות שלם ומגובש עם מיני ניואנסים קטנטנים הנגזרים מהמגבלות הפיזיות של מאכלים שבחרו לעסוק באמנות לחימה כדרך חיים. חמוד, מצחיק, מוצלח.
Muzorama הוא סרטון אנימציה קצר בתלת-מימד – מסע מרתק בין דמויות מוזרות וסצינות הזויות בעולם הסוריאליסטי המטורף של המאייר הצרפתי Muzo. הסרטון נוצר במסגרת סטודנטיאלית בצרפת, במשך שישה שבועות בלבד. מוצלח.
[מצאתי ב-designyoutrust]
Odosketch היא יישום אינטרנטי מבוסס פלאש לאיור/רישום/ציור. הכלי נוצר ב-2005, במקביל לאינספור אפליקציות דומות ברחבי הרשת, וזוכה עכשיו לגירסה חדשה ומעודכנת. הטיפול הממשקי מוצלח ומעודד יצירה – תוצאה של עיצוב ממשק פשוט וממוקד מטרה, בחירה מוגבלת של פלטת צבעים מתוחכמים וטיפול בטקסטורות ובחומריות שמשדרגים את אמינות התוצר, אך לא משתלטים על העבודה. הצפת עבודות נבחרות/אחרונות שהתווספו לארכיון היא אמצעי לעידוד וטיפוח הקהילה, מתוך הבנה שהכוח והאפקטיביות של הכלי מתבטאת בעושר ובמגוון של יצירות המשתמשים.
[מצאתי ב-dfckr]
קליפ האנימציה 'Parachute Ending' של הרכב האלקטרו הצרפתי בירדי נאם-נאם, מאופיין בדימוי מדע בדיוני בהשראת סדרות טלוויזיה משנות ה-80, שנולדו מעיבודי קומיקס משנות ה-70. עבודה בבימויו של האנימטור הבריטי סטיב סקוט, והמאייר הבריטי וויל סוויני, שסגנונו ממש נותן את הטון. הזוי, מרהיב, מעולה!
[מצאתי ב-FormFiftyFive]
תום (t.o.m) הוא סרטון אנימציה מאוייר של צמד אנימטורים בריטי, המספר בגוף ראשון על ילד בדרכו לבית הספר. סרטון עטור פרסים מאינספור פסטיבלים, שהחל כפרוייקט סטודנטיאלי, והושלם לאחר מכן. סגנון איור מקסים עם עיבוד ילדותי ותמים.
'La Pesta' הוא סרטון אנימציה צרפתי קצר, פרוייקט סטודנטיאלי העוסק במגפה השחורה מנקודת מבטו של רופא. המגפה ריכזה סביבה דימויי אימה עם קונוטציות קולקטיביות שליליות רבות (כמו כל דבר שמוחק שליש מאוכלוסיית אירופה). 'רופאי המגפה' עטו מסיכות לבנות עם חרטום ארוך (מקור) שהיו אמורות להגן עליהם מהידבקות, בזכות חומרים ריחניים שלכדו בתוכן. העיצוב האפלולי משלב מקורות תאורה מוגבלים עם איכויות של ציור וטקסטורה של בד, קומפוזיציות מטופלות, דמויות מאיימות והרבה ייאוש.
האנימטור הגרמני דיוויד אוריילי (David OReilly) יצר את 'Please Say Something' – סרטון אנימציה קצר, מוזר ולא שגרתי, על מערכת יחסים מורכבת בין חתול לעכבר, אי שם בעתיד הרחוק. הסרטון מורכב מרצף של 23 פרקים, באורך של 25 שניות כל אחד. לוקח קצת זמן להתרגל לחווייה הייחודית, שמתבססת על משפחת צבעים ייחודית וסגנון עיצוב פשוט, נקי ומתוחכם. זוכה פרס דוב-הזהב בפסטיבל הסרטים בברלין 2009.
