סרטון המציג קונספט ממשקי מעניין שמשתמש במטאפורה של ערימות נייר כאמצעי לסידור אלמנטים על גבי המסך. פתרון מגבלות השליטה הדו-מימדיות מתבצע עם שילוב חוקיות המורכבת ממגוון של מחוות לחיצה ומשיכה של פינות הנייר, קיפול והזזה, שמאפשרות לנהל את ערימת הניירות, לשלוט על הסדר שלהן ולבנות מהן ערימות היררכיות יעילות למדי.
ברמת הקונספט אין משמעות לתוכן האלמנט – הוא יכול להיות מסמך, חלון אפליקציה, סרטון וכו'. זה פשוט תרגום דיגיטלי של רעיון ה'בלאגן המסודר', ולמרות שחסר בו חיווי יעיל למצב בו שכבה מסתירה שכבה אחרת, הוא נראה מאוד פרקטי והפונקציונליות הבסיסית שבו אינטואיטיבית ושמישה.
פאנקי פורסט (funky forest) הוא חלל אינטראקטיבי חווייתי בו גדל יער דיגיטלי קסום שמתפתח לפי מערכת חוקים משחקית ומושפע ממחוות גוף מוסכמות. המבקרים ביער משפיעים על יציבות המערכת האקולוגית – הם שותלים עצים ושולטים על תוואי הנחל הדיגיטלי, שלאורכו גדלות הצמחיה והחיות.
בפאנקי-פורסט תמיד יש מה לעשות: את מי הנחל ניתן להסיט זמנית על ידי עמידה בדרכו, או על ידי בניית סכרים קבועים מכריות המדמות אבנים ובולי עץ. עצי היער נוצרים ממחוות של עמידה קפואה במקום במשך מספר שניות, כאשר מחוות שונות יוצרות עצים שונים. גם עונות השנה מתחלפות עם הזמן וחיות היער משתנות ומתפתחות בהתאם לתקופה. עבודת העיצוב שנעשתה בכדי להגיע לעושר הפרטים ולמורכבות האינטראקציה המוצגים בפרוייקט הזה מדהימה ומצליחה להגיע לחווייה מגובשת ושלמה. מגוון סוגי האינטראקציות ושלל ההפתעות ששולבו בפרוייקט מרשים והוא הבסיס לחווייה המשחקית המלהיבה. מקסים.
'מסכים אינטראקטיביים' הוא קונספט המנסה להדגים שימוש בתנועת הרחוב ובסביבה האורבנית כבסיס לחוקיות אינטראקטיבית משחקית. תנועת הרחוב מפעילה את החלל, כאשר אובייקטים גדולים, כמו הרכבת הקלה והאוטובוסים, דוחפים ומושכים מסכים וירטואליים אשר מייצרים אינטראקציה משחקית כלשהי עם האובייקטים הקטנים שמקיפים או עוברים דרכם. אלמלא הוא היה מפגע סביבתי שחוסם את הנוף ויוצר סכנה אמיתית להולכי הרגל ולתנועת הכביש, היה לו פוטנציאל להיות פורמט פרסומי חדש ומטריד.
סרטון תדמיתי צבעוני סוקר את התכונות המעניינות של פייסמייקר (pacemaker), נגן מוזיקה נייד עם דגש על אינטראקציה. הנגן משלב אפשרויות משחקיות כמו עירבול בין שירים, משחק עם מהירויות ושילוב אפקטים. המשתמש יכול לשמור כקובץ את התוצר שעיבד, לצורך שמיעה עתידית, למשלוח לחברים או לשיתוף ברשת החברתית של פייסמייקר (שאין לה הרבה משמעות או ערך). האינטראקטיביות שבנגן היא זו שמשמשת לבידול כנגד נגן mp3 סטנדרטי בו המשתמש שומע מוזיקה (וזהו).
הבחירה בעיצוב למסך עגול, היא אתגר עיצובי ובחירה מעניינת, כיוון שהמעצבים ניסו להשתמש בו בכדי להבדיל בין סוגי תצוגות: חיוויים בפורמט עגול הם (ברובם) כאלו שיש למשתמש שליטה עליהם ומגיבים למשטח המגע העגול (דוגמת חיפוש בשיר ושינוי עוצמת הקול). לעומתם, מסכים סטטיים וחיוויים קבועים שאין עליהם שליטה, כמו תצוגת שם השיר, מוצגים בפורמט מרובע. ריבוי הפיצ'רים והמורכבות הממשקית מתאימים לקהל היעד הצעיר, וניכרת עבודת המחקר שנעשתה בכדי לפנות אליו.
קבוצת מולטי-טאצ' ברצלונה מדגימה אוסף של אינטראקציות חווייתיות שמתאפיינות בממשקים טבעיים, משחקיים ונטולי אפקטים. בין הפרוייקטים: אינטראקציה טבעית עם צורות באמצעות הידיים, זריקת כדורים כאמצעי לשליטה על Space Invaders (פולשי החלל?) וציור באמצעות מחוות ידיים. נחמד.
Sphere הוא התקן כדורי מתקפל בגודל תפוח שמשמש גם כמסך לתצוגה וגם כעכבר להצבעה ושליטה. המוצר מורכב משישה מסכי מולטי-טאצ' ריבועיים שיושבים על צירים המתקפלים יחד לצורת כדור. שילוב המסכים מאפשר מחוות מולטי-טאצ' ליצירת אינטראקציות סטנדרטיות של הגדלה ובחירה, כמו באייפון למשל. המוצר משלב גם בקר תנועה הבודק את זווית הסיבוב שלו ותנועתו בחלל. השילוב יאפשר שליטה על ממשקים מורכבים, כמו בעת עבודה עם תלת מימד או שיטוט בחלל וירטואלי.
הפוטנציאל העצום של הקונספט נובע מכך שהוא יכול להתאים את עצמו למטרות שונות, לאו דווקא קשורות למחשב. אין לו מגבלות ברמת האפליקציה, אלא מגבלות פיזיות בלבד. שילוב המסכים מאפשר ליצור חיוויים שונים לפעולות שונות, אבל גם להפעילו כמוצר עצמאי העומד בפני עצמו. כך למשל – אפשר להשתמש בו בכדי לשלוט על המפות של גוגל, אך גם לצפות בהן עליו. שילוב המסכים מאפשר למשתמש להתמצא בחלל וגם לשלוט על מוצרים בצורה יעילה יותר. כמו כן, ניתן לפרוס את הכדור לצורת אליפסה שטוחה ולהשתמש במסכים בפריסה כמשטח רחב.
המשמעות האמיתית של המוצר היא בכך שמדובר באמצעי שליטה כללי יחיד, שיש לו פוטנציאל לשלוט בעתיד על כמות גדולה של מוצרים, תוכנות, שירותים ומכשירים. הדינמיות שבו מאפשרת למעצב האפליקציה לבחור אם להציג חיווי של סרגלי כלים, פיסות מידע, תצוגות מקדימות או אפילו להפעילו ישירות על גבי הכדור – הכל בהתאם לצרכי האפליקציה והמשתמש – שזה מדע (בדיוני) מגניב. את המוצר מפתחת חברת מויקסה (Moixa) הבריטית, שמוכרת בעיקר בזכות סוללות שנטענות מ-USB.
'צבע גוף' (body paint) הוא מיצב אינטראקטיבי בו הצופה מצייר על משטח וירטואלי באמצעות תנועות גוף וירטואוזיות – אינטראקציה שמתאימה לאייפון או ל-surface אבל בפורמט ענק. התפתחות היצירה מבחינה גרפית תלויה בתנועות המשתמשים, אך הדגש מתחיל ומסתיים באינטראקציה. המערכת ממשיכה בצורה טבעית את תנועת המשתמש, בהתאם לצורתה ולמהירות שלה, ונותנת לה פרשנות משלה בתנועות הצבע הנאספות על הקנווס. העריכה והשילוב עם המוזיקה עושות לזה רק טוב.
'בונה העולמות' הוא סרט קצר עם סיפור קלישאתי וקצת סתום, אבל עם ממשק משתמש תלת-מימדי מעניין ששווה התייחסות. הדמות בסרט בונה עולם בסביבה תלת-מימדית מצורות בסיסיות, על ידי שימוש בממשק אינטראקטיבי דינמי שמשתנה בחלל בהתאם לפעולה המבוצעת. השליטה מתבצעת על ידי מגוון רחב מאוד של מחוות ידיים, וממשקים שמשנים את הצורה והפונקציונליות שלהם בהתאם למטרתם. כך למשל בחירת צבעים מתבססת על פלטת אמנים, סיבוב – על צירים מתמטיים, הגברת עוצמה על סליידרים וכו'. אמנם אפקטי התאורה והטיפול בעיצוב הפריימים בסרט מציקים פה ושם, והתחושה שלהם מלאכותית ו'אפטרית', אך החווייה הממשקית מגוונת ונחמדה.
אימפרס (impress) הוא אב טיפוס למסך גמיש הניתן לעיוות על ידי לחיצה, ומשמש כבסיס לעיצוב ממשקים גמישים שמתייחסים ללחץ ומגיבים בהתאם לעוצמת הלחיצה. המסך בנוי מספוג ומוטמעים בו חיישני לחץ המזהים את פעולות הלחיצה של המשתמש. האינטראקציה הבלתי אמצעית עם המסך יוצרת חווייה אינטראקטיבית אינטימית ונעימה יותר, העומדת בניגוד לקשר הסטרילי והקר עם מסכי המגע הסטנדרטיים. האתגר העיצובי הוא למצוא את הדרך המתאימה להתייחס לאינטראקציה החדשה בצורה המנצלת הפעלת לחץ ושליטה על עומק כאמצעי ממשקי.
המקום בו יכולות המסך התחילו להגיע לידי ביטוי רלוונטי לצורך השלמת פעולה הוא באפליקציית המוזיקה, בה התאספו האלמנטים המוזיקליים בתוך הבורות שנפערו כתוצאה מלחיצות המשתמש. במבט מהצד האינטראקציות הללו נראות קצת אלימות והיסטריות – זה מזכיר ניתוחים של רופאי אליל במדינות העולם השלישי. מעניין לראות כיצד עם הזמן יתפתחו אפליקציות נוספות, בשלות יותר ונסיוניות פחות, שינסו לנצל את הפונקציונליות החווייתית הזו למטרות חדשות.
סטיבן פרנק פרסם פוסט בטאמבלר שלו שמצליח להצביע בצורה מדוייקת על הבעייתיות עם דירוג גולשים המתבסס על סקאלת כוכבים. זה נובע מכך שרק 'בעלי הדעה' אכן טורחים להצביע, ולהם בד"כ יש דעה קיצונית. כיוון שמדובר על ממוצע, התוצאה לא תגיע לקצוות ממילא – כך שהכל הופך לפחות רלוונטי.
זה כמעט מיותר לדרג לפי 5 כוכבים, 10 כוכבים, או 100 כוכבים, כאשר כל מה שאתה באמת צריך זה: 'אהבתי את זה', 'לא אוהב את זה' ו-'אדיש'.
אם אתם ynet, אז תצליחו לבצע שדרוג לממשק הטוקבקים, אך בדרך להמציא חסם חדש שיכריח את הגולשים שלכם להרשם, בכדי שיוכלו להמליץ להנאתם על הטוקבקים הרלוונטיים (?) שהסתננו אל תוך הבליל המתלהם. די מאבד את הטעם, לא?
בלוג העיצוב של טל טבקמן - מעצב מוצר (UI/UX), מומחה לעיצוב ממשקים עתירי מידע ומערכות מורכבות, בוגר שנקר, שותף ב-sunday. מידע כללי על הבלוג ופרטי יצירת קשר ניתן למצוא בדף האודות.
מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב ארכיון העיצוב של מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, בהנהלת ראובן כהן, נפתח לראשונה לגישה מחוץ לרשת המקומית של שנקר, בואו לבקר.
ההומנואיד של הונדה משתדרג הונדה מציגה גירסה חדשה של אסימו, הרובוט דמוי האדם שלה. בין מגוון היכולות החדשות, אסימו יכול לשלב כעת בין משימות מורכבות, לנוע ביעילות גבוהה יותר, למזוג כוסות שתייה, לבעוט בכדור, ולקפץ על רגל אחת.
לכבוד השנה החדשה - פיירפוקס 7 מוזילה ממשיכה עם טירוף הגירסאות, ומשחררת את Firefox 7 שישה שבועות בלבד אחרי השחרור של פיירפוקס 6. הגירסה החדשה יעילה יותר, מהירה יותר, ומאכזבת עם תוספים נוספים שנשארו מאחור בגלל בעיות תאימות.
מסרים מאויירים עם Funtalk לאייפון לשלל אפליקציות האייפון הצטרפה Funtalk של גיא טובול וצוות פאנטוק, שאפשרה לתקשר עם הודעות קוליות המלוות בשפה האיורית הנפלאה של גל שקדי. פעם היא הייתה זמינה להורדה חינם לאייפון (ובהבטחה לאנדרואיד), אך לפתע היא פשוט נעלמה. חבל.
השאלת ספרים חינם לקינדל בארה"ב אמזון משיקה רשמית את שירות השאלת הספרים לקינדל, מהלך מבריק שיאפשר השאלה חינמית של ספרים אלקטרוניים לקינדל בספריות ציבוריות בארה"ב מאוחר יותר השנה, ויגדיל אף יותר את רלוונטיות הקינדל ביחס למתחרים.
הארץ משיק עיצוב חדש לאתר העיצוב החדש של אתר עיתון הארץ משלב היררכיה אמיתית בניווט, הצפת נושאים וכלי חיפוש, אזור אישי שמדבר עם אתרי החברה, התייחסות למוסף גלריה והתכתבות עיצובית-מבנית עם המהדורה המודפסת. נפלא, וזה לקח רק 11 שנים של טלאים מביכים.
