הבמאי הארגנטינאי ליאנדרו מנואל אמדה (Leandro Manuel Emede) תיעד את תהליך ייצור הנעליים התעשייתי למחצה של Moma – לא המוזיאון, אלא דווקא בית מלאכה איטלקי לעיצוב וייצור נעלי עור. עבודת העריכה המעולה מלווה בפסקול מפתיע המשלב דגימות קול ממגוון מקורות – העיר, הטבע והתעשייה.
Rhett&Link יצרו קליפ אנימציה מבוסס סטופ-מושיין מ-222 חולצות מאויירות ויומיים של צילום. אנימציית החולצות תוכננה (ברובה) לפי מהירות של 6 פריימים לשנייה, כך שכל אחת מ-100 החלפות החולצות צולמה 5 פעמים כדי לשמור על תנועה חלקה בסרטון שרץ ב-30 פריימים לשנייה. כל החולצות מוצעות למכירה.
הקליפ היפאני המאוייר 'Bad apple' פורק לרצף מודפס של 6,566 דימויים שצולמו סביב משטח חיתוך ירוק והורכבו מחדש לסטופ-מושיין שהוא נגזרת של הסרטון המקורי. הטכניקה לא מורכבת, כמעט שחורה מבחינה טכנית, אך היא מרחיבה את השפה החזותית בצורה משמעותית ונותנת לה הקשר פיזי.
הקליפ המקורי, מעולה בפני עצמו, זכה להצלחה עצומה ביפאן לפני כמה חודשים בזכות עיבוד וקטורי צבעוני יוצא דופן בנוף היפאני – צלליות בשחור-לבן של דמויות מנגה שהגיעו במקור מתוך סדרת משחקי קונסולה יפאנית.
[מצאתי ב-pinktentacle]
'Things to learn' של האנימטור ההולנדי כריסטיאן בורשלאפ (Christian Borstlap), הוא סרטון אנימציה תדמיתי קצר המתבסס על סדרת איורים ווקטוריים של דמויות מופשטות, עם בנייה יפה של קומפוזיציות מינימליסטיות. הסרטון נוצר עבור עמותה הולנדית התומכת בילדים בסיכון, וממחיש בעזרת פיקטוגרמות רעיונות ומושגים מופשטים כמו 'להיות ביחד', 'שיתוף פעולה' ויצירתיות.
קאייצ'י מאטסודה (Keiichi Matsuda) מציג קונספט ממשקי נוטף ביקורת, החוקר את הקשר בין המרחב הפיזי למדיה הווירטואלית על-ידי הפרת האיזון ביניהם. החווייה הטוטאלית יוצרת מיזוג מוחלט של המשתמש, המרחב הפיזי והעולם הווירטואלי, כדי להרחיב את הפונקציונליות והיכולת הממשקית. הקונספט משלב עקרונות של מציאות מדומה, אוגמנטציה על סטרואידים ואמצעי שליטה שקוף.
כך למשל, תהליך הרתחת הקומקום משלב חיווי טקסטואלי, גרפי, צבעוני וקולי, כמו גם הודעה המזהירה את המשתמש מכוויות. הבעייתיות נובעת מעומס החזותי שנוצר מריבוי החיוויים הממשקיים. הסיוט הממשקי מועצם בעזרת כמות בלתי-נתפשת של מסרים פרסומיים המקיפים את המשתמש תמורת כסף הנצבר לזכותו. לא בדיוק חוויית השימוש היומיומית שהיינו מאחלים לעצמנו לעתיד.
קואופרטיב המעצבים השוודי Hubero Kororo עיצב תקליטור מינימליסטי ותמים למראה, טיפוגרפיה מאופקת על נייר ממוחזר, המסתיר מאחוריו חוויית פתיחה ייחודית. עם פתיחת האריזה בפעם הראשונה, ללא חיווי אמיתי לעומד להתרחש, משתחררת קפסולת דיו מרובעת בחזית העטיפה, וכתם דיו בצבע סגול בוהק מתפשט בצורה אקראית ובלתי הפיכה, עד לקבלת המראה הסופי, היחיד במינו, של התקליטור.
Logorama הוא סרטון אנימציה עטור פרסים של קולקטיב המעצבים הצרפתי H5, על עולם עמוס חזותית המורכב כולו מסמלים מסחריים ודמויות מותג. סרט הפעולה המטורף משלב מרדפי מכוניות, בני ערובה ואסונות טבע, מבקר את ההשתלטות של המותגים על העולם שלנו, ולוקח את הכיבוש התאגידי צעד אחד קדימה.
מסיבה כלשהי הסרטון המלא אינו זמין יותר, ונשארנו להתגעגע עם הטריילר.
עדכון: לאחר הזכייה באוסקר, הגירסה המלאה של 'לוגורמה' חזרה לרשת.
[מצאתי ב-Lineboil]
בניגוד לקומיוניקט מלווה בקטלוג סטנדרטי, ליוויס החליטה להפיץ את הבשורה על הקולקציה החדשה שלה לעיתונות האופנה בדרך לא שגרתית. בהשראת כרטיסי הברכה לחג, קיבלו ששת עיתוני האופנה המובילים בהולנד ובבלגיה 'ארונות פופ-אפ' מאויירים עשויי קרטון, שהכילו את פריטי הביגוד החדשים. תוצר מגניב.
[מצאתי ב-adsoftheworld]
החנות של נייק בלב שכונת הרג'וקו (Harajuku) האופנתית בטוקיו, היא חנות הקונספט הראשונה של נייק ביפאן ומתפרשת על (כמעט) קילומטר-רבוע. העיצוב מכוון חווייה תדמיתית עם דגש על חומריות וטקטיליות – החל מגוף תאורה המורכב מ-500 נעליים לבנות התלויות באוויר ועד לקירות המכוסים בטקסטורות בהשראת סוליות נעליים.
מעצב הפנים היפאני מסמיצ'י קטיאמה (Masamichi Katayama) מ-Wonderwall מתאר את האתגר ביצירת דיאלוג רלוונטי בין השפה העיצובית של החנות לסביבה העירונית והתרבותית שהיא נמצאת בה, בראיון עם בלוג העיצוב CoolHunting.
סטודיו MindCastle האמריקאי שלח ללקוחותיו תיק עבודות עמוס בצילומים מתוצרתו המסכם את השנה החולפת, במסווה של כרטיס ברכה לחגים. תהליך עיצוב התקליטור והחוברת הנלווית תועדו בסרטון סטופ-מושיין תדמיתי מעניין, המתחיל בגיבוש סקיצת העפרון ומסתיים בתוצר המוגמר.
