אאודי Q5 יוצאת מהקופסא
סרטון פרסומת בריטי לא שגרתי לאאודי, המשלב בין אנימציה קלאסית לתלת מימד. הדמות המאויירת נבחרה אחרי 12 סקיצות, והיא משדרת משהו בין חביבות לחריצות. הסאונד מפתיע ומדוייק, והעריכה נפלאה.
[מצאתי ב-motionographer]
ארכיון ינואר 2009
תופעת העדר כחיווי גרפי לפופולריות
בלוג העיצוב Petitinvention מציג קונספט לחיווי גרפי של פופולריות של תכנים אינטרנטיים, המתבסס על אנשים שמצביעים ברגליים. ככל שהפופולריות של התוכן גדולה יותר, יתקבצו מחוץ לחלון הדפדפן אנשים רבים יותר. הוא מציע גם שהדמויות יצביעו לכיוון האזורים הפופולריים ביותר. הקונספט נשאר ברמה עיצובית גרפית, ולא מעבר לכך. כפתרון חוץ-דפדפני הוא אינו מתייחס לשאלות של שימושיות או מצבים של ריבוי חלונות, התנגשות עם אפליקציות פתוחות אחרות או אפילו עם אייקונים על שולחן העבודה. אבל, כקונספט גרפי, ברמה של פרינט, הוא יפה.
ספיירבוטס
לני&מריאל יצרו את 'ספיירבוטס' – סדרת סצינות מצולמות של דמויות מיניאטוריות המורכבות מחלקי אלקטרוניקה. כל אחת מהעבודות בסדרה מצליחה לבנות מחלקי הפלסטיק והמתכת הקרים הללו סיפור או חווייה אנושית חמה ותמימה, מבלי לאבד את החומריות המקורית. סצינות נוספות זמינות באוסף בפליקר, וגם בבלוג של לני.
[מצאתי ב-technabob]
אני רוצה אינטראקציה שונה עם המחשב שלי
אלכס פיין מטוויטר, ההוא שרוצה תוכנות פשוטות, דווקא מרוצה מהתפתחות החומרה שמסביבו, ומדבר (בין השאר) על ההתפתחות המקבילה שהוא היה רוצה לראות בתוכנה ובחוויית השימוש בה – חוויה כללית, גמישה ופשוטה יותר:
"אני רוצה לקיים אינטראקציה שונה מהותית עם המחשב שלי. מטאפורת 'שולחן העבודה' מתה. גדל כאן דור של ילדים שמעולם לא יצא להם לעבוד עם האובייקטים הפיזיים שמטאפורות שולחן העבודה הוירטואלי מייצגות.
מה שאני באמת רוצה הוא גירסה מודרנית של Plan 9 – פלטפורמת תוכנה שתעוצב מההתחלה בכדי להתאים לעולם המרושת והמבוזר שלנו. אם תנסו לפטור אותי בטענה שהאינטרנט היא מערכת ההפעלה החדשה – אני אהיה אלים.
אני רוצה תוכנה טובה יותר: שמישה יותר, נגישה יותר, פתוחה יותר, בטוחה יותר, משולבת יותר, חלקה יותר. אני רוצה חוויית פיתוח טובה יותר. אני רוצה שפות תכנות טובות יותר עם כלי פיתוח טובים יותר".
הבלון האדום – צבע אדום קצת אחר
הבלון האדום הוא סרטו זוכה האוסקר של אלבר לאמוריס מ-1956. סיפור על ילד שמוצא בלון אדום ותלותי ברחובות האפרוריים של פאריז, ומוכיח שפסיכולוגיה הפוכה עובדת גם על בלונים. סרט מקסים ללא מילים (למעט המונולוג המבריק "בלון בלון"). אם יש לכם חצי שעה פנוייה והסינמטק סגור.
[מצאתי להפתעתי ב-swissmiss]
מחאה באפס דציבלים
zero dB הוא פרוייקט מחאה של אמנים נגד שימוש במוזיקה כאמצעי לעינוי שבויים. בלי הרבה מילים, הפרוייקט האינטראקטיבי מתבסס על רצף מתמשך המורכב מסרטוני וידאו בני 5 שניות, בהם עומד כל אמן בשקט, ומתבונן. הפרוייקט מזמין את הגולשים להצטרף לעצומה, ולהעלות לאתר סרטונים משלהם – 5 שניות בהן הם עומדים ושותקים – אקט מחאתי בו הם מצהירים שאין עינוי גדול יותר מלשמוע את אמינם וד"ר דרה במשך 20 ימים רצוף.
העיצוב תורם לאפקטיביות של המסר. עם הכניסה לאתר מתחיל רצף רועש המלווה דימויים עמומים, שבקונטרסט אליו הדממה שבאה לאחריו מקפיאה. הסרטונים רצים ברצף על מסך מלא בחוויית 'in your face', המנצלת את הכוח של הדימוי. מסך סקירת הסרטונים נפלא, ומשלב אפקט תנועה המשנה את הפרספקטיבה של הסרטונים בהתאם למהירות הסקירה. אגב הפלייליסט של שירי העינויים מגוון – החל מהיפ-הופ ורוק כבד ועד לשיר הנושא של רחוב סומסום.
שליטה על המחשב באמצעות המוח
אמוטיב מדגימה טכנולוגיה חדשה המאפשרת למשתמש לשלוט על סביבה ממוחשבת באמצעות מחשבה בלבד. המשתמש חובש סדרת חיישנים על ראשו, ואלו קוראים את הפעילות המוחית שלו ומזהים חוקיות של מחשבות. סרטון ההדגמה מציג את תהליך הלמידה בצורה חיה, ואת מסוגלות המשתמש לשלוט על המחשב באמצעות המוח. ההדגמה עצמה מתחילה מהדקה ה-10.
תהליך הלימוד מתבסס על וויזארד (אשף) המזהה את הפעילות המוחית עבור 13 הפעולות הנדרשות לצורך שליטה על כל ממשק שהוא. המשתמש מתבקש לדמיין פעולות כמו לדחוף, למשוך, להרים, להוריד, שמאל, ימין, וסיבוב ל-6 כיוונים בסביבה תלת מימדית. בנוסף, פעולות 'הצגה' ו'העלמה' מאפשרות לדמיין שאובייקט ייעלם – וזה יקרה. בסופו של דבר. בתנאי שלימדנו את המערכת כמו שצריך.
החברה פונה בשלב ראשון לקהל הגיימרים ותיישם הטכנולוגיה במשחקים. זאת כיוון שעל אף שהטכנולוגיה עדיין ראשונית ורמת הדיוק אינה מושלמת, היא מתאימה בהחלט למשחקים. עם השנים היא תשתפר ותהפוך לרלוונטית גם למטרות מקצועיות.