פתיח הסדרה 'תל אביב-יפו' שיצר האנימטור לירון דמיר לסדרת טלוויזיה תיעודית חדשה לכבוד שנת ה-100 של תל אביב, מתבסס על מודל קרטון שמתפתח לאורך זמן, עם כמות פרטים מרשימה ואינסוף נגיעות ישראליות.
אותו לירון דמיר אחראי גם לפתיח הנפלא של הסדרה "חמישה גברים וחתונה":
[מצאתי ב-nofatclips]
המסדרון (The Hallway), של מירנדה ג'ולי, הוא חווייה אינטראקטיבית במדיה אחרת – מיצב טיפוגרפי המרכיב ספר במרחב פיזי צר וארוך, הלוכד את הצופה ומאלץ אותו להתקדם לאורכו. על קירות המסדרון מוצבים דפי סיפור המסתירים אחד את השני, בצורה הגורמת לצופה לאבד את היכולת להעריך את התפתחות החלל (עניין פעוט של 48 מטרים). חוויית הקריאה נבנית לאורך זמן, בונה מתח ומעלה שאלות שמשפיעות בצורה ישירה על הקורא – הוא הופך לגיבור הסיפור.
הופתעתי (ושמחתי) לגלות שאותה מירנדה ג'ולי היא זו שאחראית לאחד מאתרי התדמית היותר מוצלחים שנתקלתי בהם וזכורים לטובה. ג'ולי כתבה בטוש מחיק על הכיריים בביתה, והרכיבה מהם רצף של צילומים ביתיים המספרים בצורה אישית ופשוטה על חוויית הספר החדש שכתבה – 'אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך'. השיטוט במסדרון הוא תרגום של חוויית האתר למיצב, ולהיפך.
'אתה טרוריסט' הוא סרטון שנוצר על ידי סטודנט גרמני, בכדי להציג את המשמעות של סדרת חוקים העוסקים בשאלות של פרטיות וצנעת הפרט, ונמצאים בשלבי חקיקה שונים בגרמניה, לצורך שמירה על בטחון הפנים והמלחמה בטרור. הסרטון משתמש בשפה גרפית לא אחידה המשלבת אינפוגרפיקה אפרורית של דימויים פשוטים ותלת-מימד, בכדי להעביר את המסר הרציני במסווה פורמט הפנייה הסאטירי.
שפת הפנייה והניסוח הציני נוצרו בהשראת קמפיין ההסברה ההזוי של הממשל הגרמני, שיצא לפני מספר שנים במטרה לחזק את הגאווה הלאומית והתקווה לעתיד טוב יותר, והפך בצורה צפוייה למדי למקור קלאסי לסאטירה פוליטית, בזכות עומס הקיטש התעמולתי המנותק שאפיין אותו.
אופן השימוש במסכי מגע גדולים יוצר מצב בלתי נמנע בו היד מסתירה חלקים מהממשק או התוכן. האוסטרים מציגים קונספט ממשקי מעניין שיוצר החסרה של החלק המוסתר, ופורס את הכלים מראש בפורמט של 3/4 עיגול המשתנה בהתאם לזווית היד. הממשק יוצר תיעדוף של הכלים הזמינים בהתאם למידת השימוש בהם, ככל שחשיבותם עולה הם ימוקמו קרוב יותר לקצה העיגול. מרכז העיגול מנוצל למחוות שליטה גנריות – פעולות של הגדלה, כתיבה, הזזה וכו'.
מגבלה טכנית לא פתורה מאלצת את המשתמש לגעת במסך גם עם שורש כף היד, כדי לזהות את זווית היד. זה בעייתי מבחינה ארגונומית (מסכי מגע בפורמט גדול הם מראש לא נוחים), אבל יכול להיפתר עם הוספת חיישן כלשהו להתקן ההצבעה. אהבתי את ההתייחסות הנדירה למשתמשי יד שמאל*.
*אם ניסיתם לחפש פעם עכבר ארגונומי לשמאליים, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. מבין היצרניות הגדולות, לוג'יטק לקחה סיכון והפיצה לפני כמה שנים עכבר לשמאליים שהיה עמוס באפקטים, עשיר בבאגים ולווה בתג מחיר מכובד למדי. מאז כמעט ולא יצאו עכברים לקהל יעד שמאלי, למעט דרך חברות הקונספט הקטנות המתמחות בעכברים ארגונומיים. השוק קטן, אז בדרך כלל מתעלמים מאיתנו.
מופע האורות המרהיב על חזית הבניין החדש של ארס אלקטרוניקה, המוזיאון לעיצוב אינטראקטיבי ניסיוני באוסטריה, מסנכרן תאורה ומוזיקה על פני 1085 חלונות המאירים עצמם בזמן אמת לפי המוזיקה הבוקעת מהרמקולים המקיפים את הבניין. לא משהו שהייתם רוצים מול הבית, אבל ספק אם בלינץ, עיר קטנטנה שהיא הגירסה האוסטרית של דימונה, יהיה מישהו שיתנגד.
קבוצת מולטי-טאצ' ברצלונה (ההיא של גוטן טאצ') מדגימה בסרטון קונספטואלי מדליק אינטראקציה עם ממשק אנושי, ככיוון הזוי לממשקים טבעיים יותר. מגניב.
בלובי העגול של מוזיאון בית האחוזה של תומס ג'פרסון, אי שם בוירג'יניה, הותקן מיצב הקרנה אינטראקטיבי, המשתמש ברצפה עליה מוטבעות מילות מפתח, בכדי להפעיל אנימציות טיפוגרפיות הנאספות לציטוט רלוונטי של ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב וממחברי הצהרת העצמאות. עיצוב תנועת האותיות הושפעה מצורתו העגולה של הריצוף, והציטוטים מתפזרים בחלל בהתאם למיקומם היחסי. מקסים.
פרסומת של חברת דירוג אשראי אמריקאית משתמשת בטיפול טיפוגרפי ייחודי כאמצעי להעברת מסר. "הסרטון התיעודי" מציג תמונות מחייה של אישה שבמשך זמן רב הייתה מתוסכלת מדירוג האשראי העלוב שלה, המיוצג על ידי כלב טיפוגרפי מדובלל. לאחר תהליך אילוף מתיש, היא מסתכלת על אותם ימים חשוכים ומוקירה את הדרך שעברה עד שהגיעה לכלבלב ה-745 החמוד שלה.
[מצאתי ב-makethelogobigger]
כבר יצא לי לכתוב על האיורים של אלברטו סריטנו, אלא שהדמויות ההזויות שהוא עיצב לקמפיין של קלינקס, סוג של שילוב מטורף בין חרקים לוירוסים, פשוט מגניבות.
קוקה קולה מציגה סדרה של 5 פחיות בעיצוב מיוחד לכבוד הקיץ, במהדורה מוגבלת המיועדת לשוק האמריקאי. המותג הזה מעולם לא נראה שמרני ומיושן יותר. בהקשר של קוקה קולה אלו כלים אפקטיביים הפונים לקהל יעד עצום של צרכנים שגדלו על המותג ומוצאים בו ערכים נוסטלגיים וזכרונות ילדות.
[מצאתי ב-trendland]
