Sonar של המעצב הקנדי רנו האלה (Renaud Hallé) משתמש בצורות גאומטריות בסיסיות כאמצעי חזותי לייצג סאונד. החוקיות הצורנית מפרקת את הצלילים לפי תזמון, כדי לייצר חיווי גרפי של הזמן שנותר עד להפקת הצליל הבא. החיווי מתפתח לאורך היצירה משפה טקסטואלית לשפה צורנית מופשטת המשלבת צבעוניות מוגבלת. התוצר הושג באנימציה סיזיפית בפלאש ללא שימוש בקוד.
[תודה אופק]
המאייר האמריקאי עירא מרקס (Ira Marcks) יצר פרוייקט איור נסיוני המלווה אלבום של 'הרגעים הבודדים', תוצר של שיתוף פעולה שנרקם ברקע על ידי אחד ממייסדי וימאו. 'המארש השלישי' הוא לא אנימציה ולא קומיקס, אלא איור ידני מטופל להפליא, המשתרע פיזית על פני 15 וחצי מטר, ונגלל לכל אורך 45 הדקות של האלבום – משהו כמו דף A5 על כל 30 שניות של מוזיקה. חוויית הצפייה מרהיבה, שווה כל רגע.
[מצאתי ב-drawn]
המעצב הגרפי האמריקאי מייק וינקלמן (Mike Winkelmann) חוקר חיבורים מעניינים בין צליל לדימוי בעבודות וידאו, שחלקן אף משוחררות תחת רשיון קריאייטיב-קומונס המאפשר להשתמש בהן כחומרי גלם לעבודות נגזרות. ב-'סרטון אינסטרומנטלי מספר 9' הוא יוצר קולאז' אנימטיבי של מכונות פשוטות שעובדות בהרמוניה כדי ליצור מוזיקה יחד. נסו לזהות את הופעתו הלא צפוייה של צליל הפתיחה של חלונות 95.
'סאבפריים' מציג את התפתחות משבר הסאבפריים האמריקאי בסרטון אינפוגרפיקה יוצא דופן המשתמש באמצעים גרפיים בלבד. הבית הבנוי באיזומטריה תלת-מימדית מייצג את השוק האמריקאי המאבד את צניעותו ומידרדר אל הסוף הבלתי נמנע.
[תודה יובל]
המעצבת האמריקאית (ממוצא טייוואני) ג'וליה טסאו (Julia Tsao) מציגה קונספט של מסכים המחולקים למאות קוביות תצוגה קטנות, בגודל של כסנטימטר וחצי, שמשתנים בהתאם לאינטראקציה איתם. לא מזמן פגשנו אותה עם המופע של Nosaj Thing.
הקונספט מציע חלופה לפורמט המסך הסטטי, כשכל קוביה פועלת כיחידה עצמאית, ויכולה לנוע בחלל לכל נקודה שהיא, ללא תלות בקוביות האחרות. הקוביות מתקשרות ביניהן, מודעות למיקומן ולתפקידן היחסי מול שאר הקוביות, כדי למלא משימות משותפות – דוגמת יצירת חיווי גרפי סביב מפתחות אבודים, תנועה מסונכרנת להעצמת חוויית הצפייה או איחוד למשטחי תצוגה גדולים יותר.
שלא כמו בפרוייקט Flyfire, ההתייחסות היא עיצובית ולא טכנולוגית, עם נסיון להדגים מגוון רחב של יישומים לקונספט, כרגע ללא התייחסות אמיתית לממשק.
פרוייקט Flyfire של המעבדה לחקר עיצוב אורבני ב-MIT הוא קונספט טכנולוגי למסכים המורכבים בחלל מאוסף של פיקסלים מעופפים המסונכרנים ביניהם. פורמט התצוגה אינו מוגבל לצורה מסויימת ויכול להשתנות בזמן אמת. סרטון ההמחשה מציג את החזון ברמת הקונספט ואב טיפוס ראשוני. מזכיר במשהו את פעמוני הרוח של טקראם.
קאייצ'י מאטסודה (Keiichi Matsuda) מציג קונספט ממשקי נוטף ביקורת, החוקר את הקשר בין המרחב הפיזי למדיה הווירטואלית על-ידי הפרת האיזון ביניהם. החווייה הטוטאלית יוצרת מיזוג מוחלט של המשתמש, המרחב הפיזי והעולם הווירטואלי, כדי להרחיב את הפונקציונליות והיכולת הממשקית. הקונספט משלב עקרונות של מציאות מדומה, אוגמנטציה על סטרואידים ואמצעי שליטה שקוף.
כך למשל, תהליך הרתחת הקומקום משלב חיווי טקסטואלי, גרפי, צבעוני וקולי, כמו גם הודעה המזהירה את המשתמש מכוויות. הבעייתיות נובעת מעומס החזותי שנוצר מריבוי החיוויים הממשקיים. הסיוט הממשקי מועצם בעזרת כמות בלתי-נתפשת של מסרים פרסומיים המקיפים את המשתמש תמורת כסף הנצבר לזכותו. לא בדיוק חוויית השימוש היומיומית שהיינו מאחלים לעצמנו לעתיד.
חוקרים מאוניברסיטת קרנגי מלון פיתחו מערכת שקופה נטולת ממשק, עם פלט מבוסס אוגמנטציה המאפשר לנהגים לראות דרך קירות ולהבחין בסכנות המסתתרות מעבר לפינה. הרכב משתמש ברשת מצלמות הוידאו הפרוסות ממילא ברחבי הערים הגדולות בעולם, כדי לעבד בזמן אמת חיתוך עם מצלמה נוספת המותקנת ברכב ולקבל פרספקטיבה על בסיס נקודות משותפות. הקרנת שכבת הוידאו על שמשת הנהג נטמעת בצורה שקופה בעולם הנשקף ממנה ויוצרת אשלייה של שקיפות. במסגרת האקדמית אין כמובן מגבלות פרקטיות, כלכליות או בירוקרטיות, אבל אולי, הלוואי, מגניב.
[מצאתי ב-Gizmodo]
הקליפ ל-'מוכן, מסוגל' של ה-Grizzly Bear משלב אנימציית סטופ-מושיין וטכניקת איור בפלסטלינה, המאופיינת במריחות גסות של פלסטלינה, מדיה מעורבת ועיבוד אקראי מלוכלך של דמויות (כמעט) מופשטות, שמצליחות להעביר רגש. עבודה של המאיירת האמריקאית אליסון שקולניק (Allison Schulnik) הבונה בסגנון האופייני לה עולמות הפועלים לפי חוקיות מרהיבה של תנועה, חומריות וצבע.
[מצאתי ב-itsnicethat]
האמן השוויצרי Zimoun יצר קומפילציה ('ההדרה' בעברית) המאגדת 15 עבודות אמנות קינטית, המורכבות משכפול קונספטואלי של עשרות אלמנטים פשוטים המפיקים צליל – החל מכדוריות קלקר ומנועים זעירים ועד למיקרופון המגביר את קולות הלעיסה של תולעי עץ. שכפול הפרטים מפיח חיים במכלול ומגבש בו עושר רחב ומפתיע.
קונספט טכני של סטודנטים משוויץ, Laika, בוחן גופן אינטראקטיבי נטול משקלים מוגדרים, המשנה את צורתו ומראהו בתגובה לאינטראקציה איתו בזמן אמת.
הגופן אינו 'קל' או 'כבד' – ההגדרה החופשית שלו מאפשרת למשתמש להשפיע על תכונותיו – משקל, ריווח בין אותיות, סריפים, זווית הטיית האות והחלקת קצוות הגופן. הפרוייקט מדגים יישומים המשפיעים על הגופן לפי מיקום המשתמש בחלל, כמות הכוח שהוא מפעיל ואף לפי נתוני המסחר בבורסה. כיוון שהטיפול הטיפוגרפי לא אחיד (ולא מוצלח), התוצאה נשארת כרגע במישור הטכני למטרות אקדמיות.
