Videogioco ('משחקי וידאו' באיטלקית) היא אנימציה נסיונית, המתבססת על טכניקה החושפת בהדרגה סדרת איורי עיפרון שסודרו בדקדקנות על גבי ניירות חופפים שנפרסים בסטופ-מושיין לאורך זמן כדי לייצר אשלייה של תנועה. התוצר מדהים.
קונספט מסקרן של האמן האוסטרי מיכאל מרקוביצ'י (Michael Marcovici) בו משחק שחמט אינטראקטיבי מכתיב התנהלות דמוקרטית, בהשראת לוח השחמט האנושי ב'עליסה בארץ הפלאות'. כלי המשחק בנויים ממצלמות-רשת מבוססות IP, והם מסוגלים לסקור את סביבתם ולתקשר ביניהם, בצורה שמזכירה במשהו את הקהל של כריס או'שיאה. הכלים מתדיינים ביניהם על המהלך הבא, מצביעים בכדי להגיע להחלטה, וזו נשארת תלוייה, כמו בכל דמוקרטיה, ברצונו הטוב של השחקן לבצע אותה.
[תודה רונן]
האנימטור הקנדי ניק קרוס (Nick Cross) עבד במשך 3 שנים על סרטון האנימציה 'עוגה צהובה', שמתחיל כסרטון אנימציה קלאסי ומסתיים בתפנית מפתיעה. סיפור העלילה נפתח במושבת יצורים זעירים, המתגוררים בכפר פסטורלי קטנטן ואופים עוגות צהובות להנאתם, עד שיום אחד הם זוכים לביקור לא צפוי. הביצוע המעולה עשיר במשחקי טשטוש ועומק שדה, אפקטי תאורה, הצללות דרמטיות וצבעוניות מתוחכמת.
הניו יורק טיימס משיק את הגירסה הטורקית שלו עם סרטון פרסומת תלת-מימדי בן דקה המציג מסע בין גירסאות טיפוגרפיות (או עטופות בטיפוגרפיה) של אתרים מוכרים במנהטן ובאיסטנבול, עם טיפול טיפוגרפי שאינו אחיד ברמתו. הטקסטורות בסרטון מורכבות למעשה מהמהדורה הראשונה של העיתון הטורקי – עמודי הכלכלה שימשו לבניית וול-סטריט ה-NYSE, עמודי הבידור את הטיימס סקוור וכו'.
'קומבו' היא אנימציית סטופ-מושיין של סדרות ציורים בפורמט גדול על בניינים, תוצר של שיתוף פעולה בין בלו (Blu) לדיוויד אליס. האנימציה תוכננה כלולאה אינסופית, השימוש משלב מספר טכניקות ומדיות והביצוע מרשים.
את Blu ראינו בשנה שעברה כובש את הרשת עם פרוייקט אחר על בסיס אותו עקרון אך מרשים לא פחות, Muto, שנוצר ברחובות ארגנטינה ושוויץ.
פרסומת "צוות המכונאים" של פומה מדגימה בצורה לא שגרתית את החיבור האסוציאטיבי המופשט בין המותג 'פרארי' למרצ'נדייז הנלווה לו. עובדי החנות של פומה משתמשים בקולקציית הבגדים והאביזרים הרשמית של פרארי, ומרכיבים ממנה מכונית פורמולה 1 בגודל מלא. גימיק חכם.
שני סרטוני אנימציה סטודנטיאלים מקסימים של פייר-ג'וליאן ונדנבורי (Pierre-Julien Vandenburie) הצרפתי וחברים, המאופיינים בסיפורים אנושיים קטנים ופשוטים. לוסיאן (Lucien) מספר על אדם מבוגר המטפס לעבר השמיים (וחתול חמוד).
שומר הלילה (Le Veilleur) מתמקד במדליק פנסי רחוב. עיצוב הדמויות ראשוני ואיכות הקו לא אחידה אמנם, אך התפתחות הסיפור מוצלחת והפסקול מעולה.
ביום שישי הקרוב הבלוג חוגג שנה. עדיין לא החלטתי איך להתייחס לנקודת הציון הזו (מהפוסט ה-100, ה-200, וה-300 די התעלמתי) – רעיונות יתקבלו בברכה.
באותה הזדמנות: מה דעתכם עליו? מה אתם אוהבים בו? ממה אתם סובלים? אני לא נעלב, באמת שרוצה להשתפר. אפשר כמובן גם במייל.
גמר חתימה טובה.
בתערוכת הסחלבים במוזיאון אוקלנד בניו-זילנד משולב מיצג אינטראקטיבי מבוסס מולטי-טאצ', המאפשר למבקרים לבצע תהליך וירטואלי של השבחה גנטית, על ידי הכלאה וירטואלית בין סחלבים. המשתמש בוחר שני אבות כנקודת מוצא, ומשפיע על האיזון בין התכונות הגנטיות שלהם (מרקם, צבע וצורה) בכדי להנדס סחלב תלת-מימדי חדש, אותו הוא יכול לשלוח במייל או לפרסם בפייסבוק. ממשק עקרוני דומה יכול לשמש, אולי, יום אחד, לבחירת התכונות הגנטיות הרצויות בילד שלכם.
Insert Coin הוא סרטון אנימציה קצר ומפתיע, עבודה של קואופרטיב אנימטורים ארגנטינאי חדש – Vurup. הקו הארגנטינאי לא שגרתי במחוזותינו – הסגנון מוקפד, הצבעוניות מתוחכמת, יש דגשים ייחודיים באיור ובעיקר מרשים לראות את עיצוב הדמויות והצורה בה הן מבטאות תחושות ורגש. מוצלח.
