התמונות המתות (The dead photos) הוא פרוייקט צילום מתפתח של הצלם טום פיליפס, שמציג את עצמו "מת" במקומות שונים בעולם. משהו בסגנון הצילום החובבני למראה, ומספר קריצות הומוריסטיות פה ושם, מצליח לשמור על הציניות הקלילה של סדרת התמונות מלהפוך למדכאת. הפרוייקט נמצא בתהליך של חיפוש, ואמור להתפתח לאורך זמן – כרגע המגוון מוגבל מעט, אך הקונספט מגניב.
פרוייקט הגמר של נעם גלברט בבצלאל השנה הוא סרטון אנימציה סאטירי העוסק במקומה של הדת בחיי היומיום. הסרטון סוקר ניסוי פסיכולוגי, דמוי ניסוי הכלא של זימברדו בסטנפורד, העוקב אחר 59 נבדקים ישראלים המתמודדים עם מערכת חוקים נסיונית. השפה העיצובית מתבססת על אינפוגרפיקה מאיורים איזומטריים הנבנים משכבות של שקפים, טקסטורות והפרעות אנלוגיות באמצעי הצגה ישנים.
הצלם הבריטי טים בראון בסרטון נסיוני קצר, עמוס בשאלות רטוריות המקבלות ייצוג חזותי של דימויים הזויים המשלבים אלמנטים ואביזרים בצבע שחור, במגוון טכניקות ופתרונות עיצוביים מעניינים. הסוף נטול מסקנות או מסר, לא ברור, רטורי.
[תודה אריאל]
מסעדת פירות-ים בפרנקפורט יצרה שלט חוצות שהוא אקווריום אמיתי, בו דגי פורל שוחים מעל צלחת וסכו"ם. מבחינה עיצובית הפתרון המבריק מצליח להעביר את המסר, "הכי טרי שאפשר", בצורה אפקטיבית וזכירה. על סף התעללות בבעלי חיים, המסעדה דואגת לפרסם בקנאות על מאמציה לשמור על רווחת הדגים ולטיפול ההומני בהם, בכדי למזער פוטנציאל לפרסום שלילי ובכדי שהנזק שישאר לדגים יהיה פסיכולוגי בלבד.
[מצאתי ב-adfreak ז"ל]
סדרת סרטוני אנימציה בתלת-מימד של האנימטור הסיני הייפנג סאן (Haipeng Sun), הם טייק-אוף מטורף של ז'אנר סרטי הקונג-פו, עם דגש על ברוס לי, שמשתמש בדמויות המתבססות על מאכלים שנאספו מהסושיה הקרובה. סופר באו הוא דים-סאם ממורמר שנמאס לו להיות מוגש למאכל, שואף לפתח את עצמו בענף הבידור, וכנגד כל הסיכויים הוא לומד לשיר שירים ולהילחם עם נונצ'קו. הטיפול בדמויות מעולה – יש לו אוריינטציה מסחרית (היישר לחברה הסלולרית הקרובה), עם עיצוב דמות שלם ומגובש עם מיני ניואנסים קטנטנים הנגזרים מהמגבלות הפיזיות של מאכלים שבחרו לעסוק באמנות לחימה כדרך חיים. חמוד, מצחיק, מוצלח.
'The Joy of Animation' הוא סרטון תיעודי מעורר השראה המתמקד בחוויית היצירה של ארבעה אנימטורים אוסטרלים – סיפור מזווית ראייה אישית הלוקח צעד אחורה ומסתכל על האהבה לתהליך והמהות שלו. הסרט עמוס מסיבה כלשהי באנימציות מעבר לא מטופלות (ומוזיקה כנסייתית?) שלא מצליחות לפגוע במכלול המרתק.
Lunchbreath משרטט אפליקציה שימושית במיוחד, לניהול תהליך עיצובי מול סופר-לקוחות מיוחדים במיוחד. זה מצחיק, כי זה עצוב.
[מצאתי ב-Core77]
מהדברים הקטנים בחיים – הצלם האמריקאי צ'רלי מקארת'י (Charlie McCarthy) ערך סרטון מתוך סדרת תמונות בחשיפה ארוכה, בהן צילם חרקים מעופפים תחת מנורת רחוב. העריכה נפלאה, והחיבור המוזיקלי המדוייק עושה לזה רק טוב.
Muzorama הוא סרטון אנימציה קצר בתלת-מימד – מסע מרתק בין דמויות מוזרות וסצינות הזויות בעולם הסוריאליסטי המטורף של המאייר הצרפתי Muzo. הסרטון נוצר במסגרת סטודנטיאלית בצרפת, במשך שישה שבועות בלבד. מוצלח.
[מצאתי ב-designyoutrust]
ההעברה (L’échange / The Exchange) הוא סרטון מינימליסטי קצר שמעביר סיפור בפורמט גרפי מופשט בזכות אלמנטים של סאונד. האנימציה הגסה מתבססת על פיקסלים ופלטה צבעונית בסיסית ולא מעניינת במיוחד, אך שילוב עם עיצוב סאונד מוסיף לה הקשר ומשלים אותה. עבודה של בפטיסט סולה (Baptiste Sola) הצרפתי.
https://vimeo.com/5321237
