Ora היא סדרת שעוני יד קונספטואלים המתבססים על מנגנון מכאני בפורמט לא שגרתי. גוף השעונים מורכב משלושה סרטי מדידה החוצים זה את זה, ונעים על פני השטח ליצירת חיווי של דקות, שעות וימים. העיצוב הייחודי מתבלט גם בזכות הצבעוניות הפלסטית הבוהקת. עבודה עיצובית מרהיבה של מעצב המוצר היווני אלכסנדרוס סטסינופולוס, שמצליח עדיין לשמור על שמישות המוצר – בעיקר בזכות יצירת היררכיה בגדלי הסרטים השונים, וריכוז החיווי לאזור ספציפי בשעון.
[מצאתי ב-yankodesign]
הניו יורק טיימס משיק את הגירסה הטורקית שלו עם סרטון פרסומת תלת-מימדי בן דקה המציג מסע בין גירסאות טיפוגרפיות (או עטופות בטיפוגרפיה) של אתרים מוכרים במנהטן ובאיסטנבול, עם טיפול טיפוגרפי שאינו אחיד ברמתו. הטקסטורות בסרטון מורכבות למעשה מהמהדורה הראשונה של העיתון הטורקי – עמודי הכלכלה שימשו לבניית וול-סטריט ה-NYSE, עמודי הבידור את הטיימס סקוור וכו'.
'קומבו' היא אנימציית סטופ-מושיין של סדרות ציורים בפורמט גדול על בניינים, תוצר של שיתוף פעולה בין בלו (Blu) לדיוויד אליס. האנימציה תוכננה כלולאה אינסופית, השימוש משלב מספר טכניקות ומדיות והביצוע מרשים.
את Blu ראינו בשנה שעברה כובש את הרשת עם פרוייקט אחר על בסיס אותו עקרון אך מרשים לא פחות, Muto, שנוצר ברחובות ארגנטינה ושוויץ.
פרסומת "צוות המכונאים" של פומה מדגימה בצורה לא שגרתית את החיבור האסוציאטיבי המופשט בין המותג 'פרארי' למרצ'נדייז הנלווה לו. עובדי החנות של פומה משתמשים בקולקציית הבגדים והאביזרים הרשמית של פרארי, ומרכיבים ממנה מכונית פורמולה 1 בגודל מלא. גימיק חכם.
האנטנה האנושית היא ממשק רדיו בו המשתמש המשוטט על פני שטיח משנה את התדר בהתאם למיקומו, וכן משמש כאנטנה המשפיעה על איכות הקליטה. פרוייקט גמר סטודנטיאלי מהולנד של פלוריאן קראוטלי (Florian Kräutli), שחוויית השימוש בו נעה בין תסכול להפתעה, תלוי במטרת המשתמש. בכדי להגיע לתחנת רדיו ספציפית השקיפות של הממשק מאלצת לחפש את המיקום והתנוחה האופטימליים, ובהיעדר חיווי אמיתי – לאתר אותם מחדש בכל פעם שהשטיח מוזז ממקומו.
[מצאתי ב-Likecool]
שני סרטוני אנימציה סטודנטיאלים מקסימים של פייר-ג'וליאן ונדנבורי (Pierre-Julien Vandenburie) הצרפתי וחברים, המאופיינים בסיפורים אנושיים קטנים ופשוטים. לוסיאן (Lucien) מספר על אדם מבוגר המטפס לעבר השמיים (וחתול חמוד).
שומר הלילה (Le Veilleur) מתמקד במדליק פנסי רחוב. עיצוב הדמויות ראשוני ואיכות הקו לא אחידה אמנם, אך התפתחות הסיפור מוצלחת והפסקול מעולה.
ביום שישי הקרוב הבלוג חוגג שנה. עדיין לא החלטתי איך להתייחס לנקודת הציון הזו (מהפוסט ה-100, ה-200, וה-300 די התעלמתי) – רעיונות יתקבלו בברכה.
באותה הזדמנות: מה דעתכם עליו? מה אתם אוהבים בו? ממה אתם סובלים? אני לא נעלב, באמת שרוצה להשתפר. אפשר כמובן גם במייל.
גמר חתימה טובה.
בתערוכת הסחלבים במוזיאון אוקלנד בניו-זילנד משולב מיצג אינטראקטיבי מבוסס מולטי-טאצ', המאפשר למבקרים לבצע תהליך וירטואלי של השבחה גנטית, על ידי הכלאה וירטואלית בין סחלבים. המשתמש בוחר שני אבות כנקודת מוצא, ומשפיע על האיזון בין התכונות הגנטיות שלהם (מרקם, צבע וצורה) בכדי להנדס סחלב תלת-מימדי חדש, אותו הוא יכול לשלוח במייל או לפרסם בפייסבוק. ממשק עקרוני דומה יכול לשמש, אולי, יום אחד, לבחירת התכונות הגנטיות הרצויות בילד שלכם.
Insert Coin הוא סרטון אנימציה קצר ומפתיע, עבודה של קואופרטיב אנימטורים ארגנטינאי חדש – Vurup. הקו הארגנטינאי לא שגרתי במחוזותינו – הסגנון מוקפד, הצבעוניות מתוחכמת, יש דגשים ייחודיים באיור ובעיקר מרשים לראות את עיצוב הדמויות והצורה בה הן מבטאות תחושות ורגש. מוצלח.
Skål ('קערה' בנורבגית) הוא ממשק נסיוני בו מגוון אובייקטים פיזיים משמשים להפעלת סוגים שונים של מדיה – סרטונים, תמונות, תוכן וכו'. הקערה מזהה את תגי ה-RFID המוטמעים באובייקטים, ומציגה תוכן דיגיטלי המשוייך אליהם. הגמישות בבחירת האובייקטים הפיזיים מאפשרת ליצור קשר אסוציאטיבי לתוכן, כשהחיבור בין המדיה הדיגיטלית לעולם הפיזי יוצר חוויית שליטה אינטואיטיבית ופשוטה.
[מצאתי ב-Nearfield]
