בית הטרור יושב אי שם בלב שדרה ציורית בבודפשט. זהו בניין המשטרה ההונגרית החשאית לשעבר, אשר משמש כיום כמוזיאון, כאתר היסטורי וכאתר הנצחה.
השילוט של המקום מתבסס על קרניז הבנוי מעל הבניין, שהוא למעשה סטנסיל עם המילה "טרור", אשר מוטלת כצל על הבניין.
סוג השילוט הייחודי הזה מתבסס על רעיון אדריכלי וגרפי חכם שמצליח להעביר מסר פשוט. בהקשר של טרור זו הברקה של ממש. לפחות כשיש שמש אירופאית במהלך היום. בלילה אני מניח שהמקום ממילא סגור.
[מצאתי ב-ExhibitFiles]
סנסריף (San Serriffe) היא קבוצת איים באזור איי סיישל, שהתגלתה על ידי האנגלים ב-1421, הפכה לקולוניה ספרדית ופורטוגזית, לאחר מכן סופחה שוב על ידי הבריטים, נמסרה שוב לפורטוגזים ולאחר מכן נשלטה בצורה משותפת. על עצמאותה היא הכריזה ב-1967, ולאחר 20 שנות שלטון צבאי (בעיקר על ידי הגנרל פיקה), נבחר לראשונה נשיא בבחירות אזרחיות, בשנת 1997.
המדינה מורכבת משני איים מרכזיים – האי העליון (Caissa Superiore – באנגלית: Upper Caisse) והאי התחתון (Caissa Inferiore – באנגלית: Lower Caisse).
סנסריף התפרסמה ב-1977 בעיתון הגרדיאן, בכתבת תחקיר שהשתרעה על גבי שבעה עמודים לכבוד יום העצמאות ה-10 של המדינה, כמתיחת 1 באפריל, על ידי פיליפ דיוויס. במתיחה שותפו חברות מסחריות מרכזיות – גינס שפרסמה כיצד מבשלת גינס בסנסריף יצרה בטעות בירת גינס לבנה עם קצף שחור, טקסקו הגרילה חופשה באיים בין לקוחותיה, קודאק ערכה תחרות צילומים. את מערכת העיתון הציפו פניות של קוראים רבים שביקשו לקבל מידע נוסף על האיים.
כמובן שהתרגום שלי מפספס המון, לא פשוט לתרגם מושגים טיפוגרפיים לעברית – הסקירה המקורית, צילומי הכתבה והפרסומות המלוות וגם סקירת התגובות והספינים בעקבותיה לאורך השנים – זמינים כולם במוזיאון המתיחות. גם ל-Wikitravel התווספה סקירה משלה ב-1 באפריל 2006.
[מצאתי ב-Strange Maps]
מה אפשר לעשות עם 250,000 מטבעות, 100 סטודנטים מתנדבים ושבוע עבודה?
פרוייקט אמנות רחוב אמסטרדמי שהתחיל באיסוף של 250,000 סנטים בכיכרות הציבוריות באמסטרדם, חלוקתם ל-4 משפחות גוונים שונים, וסידורם לאורך כ-300 מטר בכדי שירכיבו את המשפט: "אובססיות עושות את החיים שלי גרועים יותר ואת העבודה שלי טובה יותר" (בתרגום חופשי).
התכנון המקורי היה להשאיר את הסנטים המפוזרים כמו שהם לאינטראקציה עם הרחוב, אלא ש-20 שעות אחרי שמונת הימים שלקח להרכיב את המשפט, ראה אחד השכנים אדם שאסף להנאתו את הסנטים המפוזרים ברחוב, וקרא למשטרה. המשטרה מצידה אספה את שאר הסנטים המפוזרים, ומהעבודה נשאר הבלוג המתאר את הפרוייקט, והאלבום בפליקר.
הרשת החברתית המוסלמית Muxlim מתכננת להשיק עולם וירטואלי תלת מימדי דמוי Second Life שמיועד למוסלמים בלבד, בו הם יוכלו ללבוש חג'אב ולהתפלל להנאתם במסגדים.
הגבלת העולם הוירטואלי למוסלמים בלבד תיושם בצורה של ענישה קולקטיבית, באמצעות חסימת כתובות IP שמקורן אינו במדינות ערביות. המודל העסקי לא מתחכם מדי, ומתבסס על חשבונות VIP, מכירת אובייקטים וירטואליים, פרסום, קהילות ממותגות ומרצ'נדייז.
Muxlim עצמה נראית כמו רשת חברתית סטנדרטית לחלוטין, וקשה למצוא בה סממנים שמבדלים אותה כרשת מוסלמית – כמובן אם מתעלמים מהחדשות השוטפות מאל ג'זירה ומהפיצ'ר שמאפשר לנווט בקוראן לפי סורות, לקרוא תרגומים ופרשנויות ולשמוע אותו על רקע תמונה של מכה בליווי סימולטני של כתוביות. ועדיין הרשת הזו מושכת מיליון וחצי משתמשים יוניקים בחודש שמחפשים לבדל את עצמם כמוסלמים ברשת.
[מצאתי ב-TechCrunch]
twitter הוא שירות מיקרובלוגים מעולה. הוא שירות ווב 2.0 מצויין, שנוצר בתקופת "הבועה השנייה", שכרגע עומדת בפני סימן שאלה מעניין, כמו הרבה חברות אחרות, בעקבות המשבר הכלכלי. טוויטר מייצגת את חברות הווב 2.0, כיוון שהיא אחת המצליחות בהן. נכון שלפעמים בטוויטר יש גם דאון טיים מבאס, אבל גם עם זה המשתמשים מתמודדים באהבה בדרך כלל, ולא נראתה נטישה מאסיבית של השירות בעקבות בעיות יציבות פה ושם, גם כשהמצב היה חמור.
על השאלה "מה אתה עושה?" עונות כמויות עצומות של אנשים בכל רגע נתון, בפוסטים שמוגבלים ל-140 תווים – באמצעות האינטרנט, מחשבי כף יד, הודעות טקסט, בלאקבריז, דוא"ל, יישומי משנה (api), גירסאות לוקאליות בשפות אחרות… על הכל חשבו בטוויטר כדי ליצור שירות מצליח. חוץ מעל מודל עסקי, שיתרגם את ההצלחה לכסף.
כמובן שגם עכשיו טוויטר מרוויחים כסף לא רע משיתופי פעולה והכנסות מזדמנות, וגם לגייס כספים אין להם קשיים חמורים במיוחד, והשאלה רלוונטית לרבות מחברות הווב 2.0 האחרות, אבל אל טוויטר מכוונים זרקורים רבים כתוצאה מהפופולריות הרבה שלה, והעניין בכך שתמצא מודל עסקי שמנצל את הצלחת השירות והפופולריות שלו (eyeballs בשפה מקצועית) הוא בכך שהמודל ישפיע על התעשייה כולה. אז כן, ב-2009 בטוויטר מבטיחים לספק תשובות (בעיקר לעצמם), והשירות המצליח יתורגם, אולי, לכסף.
Domino Music הוא פרוייקט סטודנטיאלי המדגים יצירה מוזיקלית מרצף של צלילים, באמצעות אינטראקציה עם אבני דומינו. על כל אבן מודבק קוד של צליל בודד, אשר מופק ברגע שהוא מופיע.
מעבר לחוויית השימוש והאינטראקציה במשחק עם הצלילים כבודדים על גבי שולחן או בחלל, ההצלחה הרעיונית שבפרוייקט היא בכך שהסטודנטים (מאוניברסיטת סידני, אגב) הצליחו לתרגם את החוויה החזותית של קלישאת נפילת שורות אבני הדומינו לכדי רצף מוזיקלי, ובכך להוסיף להן פרשנות של צליל. מעניין יהיה לראות שילוב של אלמנט מוזיקלי שכזה בתחרויות אבני הדומינו.
אם עדיין לא ראיתם אותה, הפרסומת של Wario Shake It מבריקה. החוויה שהיא מעבירה את הצופה אפקטיבית במיוחד, כיוון שהיא מצליחה להפתיע את המשתמש בסביבה המוכרת לו (youtube), בזמן שההפתעה עצמה היא למעשה תמצית הקונספט הבסיסי של משחק ה-Wii שהיא מפרסמת.
GazoPa (גזופא?) הוא היה ב-2008 שירות חדש לחיפוש לחיפוש תמונות דומות. המשתמש יכול היה לחפש תמונות על בסיס תמונה קיימת, על בסיס ציור או על בסיס מילות מפתח. גזופא איפשרה למשתמש לחפש גם מאפיינים דומים בין תמונות כמו צבעים או צורות. השירות, שמאחוריו עמד תאגיד הענק היטאצ'י, נמצא באותה התקופה בבטא "סגורה" על בסיס הזמנות שנשלחות לכל דורש – רק תבקשו. בהיטאצ'י לא חסכו משאבים ושחררו גם אוסף של סרטוני הדגמה להנאת המשתמשים. מאז נסגר השירות, אך כלי חיפוש דומים הוטמעו מאז בחלק גדול מאתרי חיפוש התמונות.
שירותי חיפוש התמונות ברשת מוגבלים כיוון שהתמונות בדרך כלל מתוארות במעט מאוד מילות מפתח, שמשמעותן תוצאות חיפוש ברמות רלוונטיות משתנה. חבל שאין מישהו שיושב ומתייג תמונות להנאתו. בעצם –
גוגל משיקה משחק לתיוג תמונות. קשה לקרוא ל-Google Image Labeler משחק, אבל הוא מאפשר לגוגל לקבל מהמשתמשים שלה רשימות של מילות מפתח לתמונות כחלק מתחרות דמיונית מול משתמשים אחרים, ובכך לשפר את מנוע החיפוש שלה. שני משתמשים מקבלים תמונות זהות, ומתבקשים לתאר אותן במילות מפתח רבות ככל האפשר במשך שתי דקות. עם סיום שתי הדקות, המילים הזהות בין שני המשתמשים מזכות אותם בנקודות. לנקודות אין ערך, אבל בגוגל מבטיחים לשמור על הניקוד שצבר המשתמש ולהציגן בחשבון שלו.
בדובאי לא מרגישים את המיתון, ובונים את בניין הפודיום – מבנה בן 33 קומות (פלוס 2 למסחר כמובן), שבמקרה יהיה מכוסה במסך LED עצום שיכסה את כל החזית הקדמית שלו.
את הפרסומות (ואולי גם דיווחים על מחיר הנפט) על המסך הענק שגובהו כ-165 מטר, אפשר יהיה לראות ממרחק של 1.5 קילומטר. מטורף.
