מבטיחים את עתיד המזון ביפאן

השפה אינפוגרפית ומאויירת, הסביבה וירטואלית ותלת מימדית המזכירה את ה-sims – נוצרה על ידי סטודיו מטוקיו בשם Groovisions, שיש להם פורטפוליו עם עבודות מעניינות (וצליל טעינה מעצבן). מה שמפתיע הוא שמדובר בסרטון הסברה מטעם משרד החקלאות היפאני (MAFF) שנוצר בכדי לעורר מודעות בקרב הציבור היפאני בנוגע לאתגרים סביב עתידו של מזון ביפאן.

מעניין לראות את הקמפיין היפאני לרכישת תוצרת לאומית ועידוד החזרה למזון התרבותי המסורתי, המתבסס על אורז דגים וירקות – בכדי לשפר את מצב החקלאות ועתיד הכלכלה היפאנית ויציבותה. הסרטון מסביר לציבור היפאני שרק 40% מהמזון שהוא צורך מקורו ביפאן עצמה, שזה הנתון הנמוך ביותר מבין כל המדינות המתועשות הגדולות ויוצר תלות גדולה בגורמים חיצוניים. הסרטון מסביר גם תהליכים מקרו-כלכליים נוספים – על ענף החקלאות המתדרדר, על תהליכים של עיור ופיתוח מוגבר ונטישה של שטחים חקלאיים, על גידול האוכלוסיה בעולם ושינויים סביבתיים ואקלימיים המשפיעים על אספקת המזון העולמית.

מעניין לראות כיצד ביפאן מנסים להסביר לציבור את ההגיון העומד מאחורי הצורך להעדיף תוצרת יפאנית עם אינפוגרפיקה והסבר של תהליכים גלובליים המשפיעים על המדינה, בזמן שבישראל קמפיינים דומים מתבססים על ססמאות מתוחכמות, כמו "בשבילי רק ישראלי", שמיושמות בצורה אוטומטית לחולצות, כובעים, סטיקרים וכמובן גם לג'ינגל קליט בקול ישראל.

[מצאתי ב-BricABrac]

האסטונים יוצרים טיפוגרפיה מחומרים

Hand Made Font הוא פרוייקט טיפוגרפי של שני מעצבים מאסטוניה, המתמקד ביצירת גופנים ייחודיים מחומרים יומיומיים בטכניקות שונות. חלק מהגופנים נבנו מחומרים פיזיים, בעוד חלקם אויירו או נבנו בתוכנות תלת מימד, לכן ניתן להבחין בהבדל מאוד גדול באיכות בין הגופנים השונים, חלקם מעניינים ומפתיעים מבחינה טיפוגרפית וחזותית, בזמן שחלקם מאכזבים ונראים כאפקט בלבד.

האסטונים יוצרים טיפוגרפיה מחומרים
[מצאתי ב-swissmiss]

מקס קרנינג

מקס קרנינג הוא הדמות הוירטואלית החדשה של חברת התוכנה Extensis. מקס נוצר בכדי לקדם את הגירסה החדשה של כלי ניהול הפונטים שלה, Suitecase Fusion 2, בנסיון ליצור עניין ויראלי בדמות ובזכותה לתוכנה.

למקס יש רמיזות של מבטא גרמני (הטקסט נאצי?), הוא אינו חוסך בדעותיו, גם במניפסט שלו, הוא פותח במלחמה כנגד טיפוגרפיה רעה ומכריז שריווח לא מוצלח הוא מתקפה חזותית. כמובן שיש לו גם פרופיל בפייסבוק ומיקרובלוג בטוויטר, שמשמשים כאמצעי שיווקי בלתי נפרד מכל קמפיין שמסתמך על ויראליות כיום.

מקס קרנינג - הטאלנט של Extensis
קמפיינים המתבססים על דמויות פיקטיביות, ספק משעשעות, למטרות פרסומיות הן לא דבר חדש. לא מזמן ראינו קמפיין ויראלי שיווקי דומה מבית נוקיה שהמציאה את סטברוס, אמן ה-"position art" היווני שהכריז שהעולם הוא הקנווס שלו, והמכחול הוא טלפון של נוקיה שיש בו רכיב GPS.

אובאמה ל-iphone

יום לפני הבחירות בארה"ב, זו אולי ההזדמנות האחרונה לכתוב על אפליקציית ה-iphone הרשמית של ברק אובאמה, שהיא אמצעי יעיל ואפקטיבי לקריאה לפעולה (call for action), כלי שמאפשר לו להחדיר מוטיבציה בבוחריו ולתעל את תמיכתם לכדי פעולה ויראלית הניתנת לניתוב בהתאם לצרכי הקמפיין.

צילומי מסך מתוך האפליקציה של אובאמה ל-iphone
האפליקצייה מסדרת את רשימת הטלפונים הפרטית של המשתמש לפי מדינות, כאשר מדינות בעלות ערך גבוה יותר מבחינה אסטרטגית לקמפיין מקבלות עדיפות גבוהה יותר. המשתמש מקבל מידע סטטיסטי על מספר השיחות שביצע ותוצאותיהן – בכדי להחדיר בו מוטיבציה לבצע שיחות נוספות.

בנוסף לכך, האפליקציה מאפשרת ליצור קשר עם המטות במחוזות השונים, לקבל עדכוני חדשות והודעות, מידע על ארועים מקומיים, לצפות בסרטונים ובתמונות מהקמפיין וכן לקבל מידע על המצע והנושאים העומדים על הפרק.

מעניין לראות כיצד, אם בכלל, תנוצל טכנולוגיה יעילה שכזו לאחר הבחירות כאמצעי לשמירה על הקשר עם הבוחר ועם הציבור בכלל.

חיווי נגיש של תצרוכת חשמל

ה-Saverclip הוא מכשיר דמוי אטב כביסה, המספק חיווי פשוט לכמות החשמל הזורמת בכבלי החשמל אליהם הוא מחובר. באמצעות המכשיר המשתמש מקבל מידע על תצרוכת של מכשירי החשמל המחוברים, בכדי לזהות מכשירים בזבזניים ולהחליפם במכשירים חסכוניים יותר.

Saverclip מציג את המידע הטכני בצורה גרפית פשוטה
המכשיר מנתח את השדות האלקטרומגנטיים הנפלטים מהחשמל העובר דרך החוטים אליהם הוא מחובר, ובאמצעותם הוא גם טוען את עצמו. מסך ה-LCD מציג את המידע הטכני בצורה גרפית פשוטה, בדרך בה המשתמש יכול לכמת את הנתונים ובכך גם להבין אותם.

[מצאתי ב-Yanko Design]

מהי מערכת ניהול התוכן הפתוחה הטובה ביותר?

Packt Publishing הכריזה היום על זכייתה של דרופל כמערכת ניהול התוכן בקוד פתוח לפלטפורמת php/mysql הטובה ביותר לשנת 2008, זו השנה השנייה ברציפות, בפרס שמקביל לאוסקר מבחינת החשיבות שלו. את המקום השני השנה חולקות שתיים, ג'ומלה ו-CMS Made Simple.

לפי השופטים, היה זה מכלול התכונות של דרופל שהקנה לה את הנצחון – בזכות תהליכי התקנת המערכת, עדכון המודולים ושדרוגה, כמו גם הדרך בה היא מתמודדת עם שגיאות במהלך התהליכים הללו. שבחים הורעפו עליה גם בזכות הכלים החברתיים שהיא מאפשרת לשלב עם התוכן בצורה שקופה, ובעיקר – בזכות הקהילה הגדולה והתומכת שעומדת מאחוריה.

נראה שנבנית מסורת של תחרות צמודה בין השתיים, כאשר גם בשנה שעברה הדירוג היה דומה, בזמן שב-2006 הייתה זו ג'ומלה שדורגה לפני דרופל.

טכנולוגיה ככלי אמנותי

ברז ה-RGB הוא עבודה של האמן הצרפתי ברטרן פלאנה (Bertrand Planes), אשר יוצר בעבודותיו מפגשים מעניינים בין אמנות לטכנולוגיה.

RGB Tap - Bertrand Planes
בעבודה אחרת מחבר ברטרן בין עוגב קלאסי לעולם הדיגיטלי היומיומי, ומוסיף לו חיווי של אקולייזר, על ידי עיבוד הצליל המנוגן, יצירת הצורות בזמן אמת והקרנתן על גבי עוגב של כנסייה.

Organ vu-meter - עוגב עם חיווי של אקולייזר
לעוגב עם חיווי האקולייזר יש גם סרטון, אשר עוזר אף יותר להבחין בדיאלוג המעניין בין האמנות לטכנולוגיה – כיצד הם משלימים אחד את השני ומשדרגים את חוויית הצפייה.

עבודות מעניינות נוספות כוללות את המצלמה שעוקבת אחרי כוס מים תמימה, את תיעוד היוזר טסטינג של הויברטור שאפשר לחבר לאייפוד (הוא רשם על זה פטנט), ואת Life Clock – שעון שהמנגנון שלו הואט פי 61320, עד שכל שנתה על גביו מייצגת שנה בחיים (אין לי מושג איך שמים לב שנגמרה הסוללה).

Audi Calamaro

הקלמרו היא המכונית המעופפת של אאודי, מכונית קונספט בהשראת המקור של הדיונון (לכן גם השם קלמארו), שעוצבה על ידי סטודנט הונגרי כחלק מתחרות שארגנה סוכנות פורשה בהונגריה.

Calamaro - המכונית המעופפת של אאודי
[מצאתי ב-GadgetLite]

טוטוקי באקו – משחק חיטוט

Tuttuki Bako הוא משחק אינטראקטיבי חדש מיפן בו המשתמש תוקע אצבע בחור הנמצא בגוף המשחק, בכדי לשחק עם מגוון דמויות וירטואליות על גבי מסך LCD המכסה את חלקו הקדמי של המכשיר. המשחק מגיע עם שש אינטראקציות משחקיות שונות – החל מהתעללות סדיסטית באיש פיקסלים ועד לאינטראקציה עם דוב פנדה.

Tuttuki Bako - האינטראקציה מתבצעת דרך חור
עלות המשחק היא כ-35$, והוא זמין לקנייה בחנות יפאנית מרצדת במיוחד, בה שלושת הפולדים העליונים הוקדשו לבאנרים ופרסומות, ואינה מומלצת לסובלים מאפילפסיה, אך כן ניתן לצפות בה בהוראות הפעלה, בתמונות ובסרטוני אנימציה מתוך המשחק.

מדהים לראות כמה עונג מפיקה היפאנית ממנו (אולי בקרוב בגירסה למבוגרים?) בסרטון פרסומת קורע מצחוק, כמו שרק היפאנים מצליחים לעשות:


[מצאתי ב-Technabob]

רשת חברתית מבוססת מרצ'נדייז

Poken היא ללא ספק הרשת החברתית עם הקונספט ההזוי ביותר שנתקלתי בו.
משתמשי פוקן (כן, בעברית זה נכתב בצורה מטופשת) יקנו לעצמם פוקנים, שהן דמויות פלסטיק המכילות סוג מסויים של התקן RFID המזהה אותן ומאפשר לאכסן בהן מידע. כאשר המשתמש מפגיש את הדמות שלו עם דמות של חבר ומצמיד את ידי הפלסטיק שלהן – מתבצעת לחיצת יד סמלית המעתיקה את הפרטים המזהים בין שתי הידיים – ובסופו של דבר תעדכן את רשימת הקשרים החדשים שנוצרו אל האתר. בפוקן המשתמשים למעשה בונים את הרשת החברתית שלהם בעולם הוירטואלי על ידי יצירת קשרים חברתיים עם אנשים בעולם האמיתי.

לחיצת יד בין פוקנים
הצעצועים אלקטרוניים שעליהם מתבססת הרשת הם מרצ'נדייז לכל דבר, ומכירתם מאפשרת למתג אותם ו/או להשתמש בהם כפלטפורמת פרסום. כיוון שהפנייה היא לקהל צעיר, שמפרסמים תמיד מחפשים דרך להגיע אליו – התפוצה של הפוקנים כפלטפורמה פרסומית יכסו את העלות שלהם, ויצרו היתכנות להפיצם בחינם או תמורת סכום סמלי.

לאובייקטים הללו כפלטפורמה פרסומית או כמוצר מדף יש פוטנציאל על הנייר ליצור תזרים מזומנים אשר יכול לצמצם את התלות בפרסומות באתר עצמו. אבל מבחינה פרקטית – להתנות קיום של רשת חברתית וירטואלית בהימצאותם של אובייקטים פיזיים מגבילה את הויראליות ואת קצב ההתפתחות של הרשת, ובכך בסופו של דבר גם את הקיום שלה לאורך זמן. לכן, בכדי להגדיל את השימוש והצורך באובייקטים הללו, הטכנולוגיה של פוקן פתוחה מראש לקהל המפתחים, משלבת API עם סטנדרטים פתוחים (OpenSocial), בכדי להגדיל את הפוטנציאל של הטמעתה כטכנולוגיה סטנדרטית.