המקום הראשון בתוצאות החיפוש בגוגל הוא פונקציה של גודל ומשדר אמינות – מן הסתם זה טוב לעסקים – גם כמובן של חברות קידום אתרים. עיצוב כרטיס ביקור לחברת דפוס אמריקאית הצליח באמצעות קונספט פשוט אבל אפקטיבי לתרגם את הערכים הנתפשים הללו לפורמט של כרטיס ביקור, לשלב כמות עצומה של תוכן בפורמט ועדיין לשמור על המסר.
[מצאתי ב-brandflakesforbreakfast]
האנגו של ניקולס ברולט הוא אגדה אפריקאית עתיקה בשפה עיצובית אנימטיבית נפלאה, המצליחה להשתמש בחומריות בצורה חדשה. כמו בכל סיפור אפריקאי, זהו משל על הקשר השברירי בין האדם לטבע, והתלות שלהם אחד בשני. האנימציה מתבססת על איורים דו-מימדיים של דמויות דיגיטליות, שסוגננו בהשראת ציורי מערות אפריקאיים. אנימציה בחול שימשה ליצירת הצללות וחומריות טבעית.
הסרטון מלווה במוזיקה על 'האנגו', כלי מוזיקלי אפריקאי מסורתי, וכן בקולות ורחשי רקע המוסיפים לחומריות של היצירה. האנימציה והסאונד מטופלים בצורה נפלאה, הם משלימים אחד את השני ומספרים סיפור אנושי ופשוט בשפה עשירה המשלבת בין חומריות וצלילים מסורתיים לשפה מודרנית. זה מתפתח באיטיות, אבל יפה.
יובל ומירב נתן יצרו וידאו קליפ אנימטיבי מושקע בטכניקה של סטופ מושיין, לשיר של אורן לביא – Her Morning Elegance. החיבור בין הויזואל לשיר נראה טבעי לחלוטין, ומצליח להגיע למקום מגובש בו הם משלימים אחד את השני. האנימציה עשירה ברעיונות, ומבוצעת בצורה נפלאה. יופי של פרוייקט.
tamper הוא חדר עריכה אינטראקטיבי המתבסס על מערכת ההפעלה במרחב של אובלונג. החווייה הטוטאלית של השימוש בממשק מאפשרת למשתמשים להרכיב סרטוני וידאו קולאז'יים, על בסיס פיסות וידאו (דמויות, אביזרים, בניינים וכו') הנלקחות מתוך סרטים אחרים, על ידי מחוות של הצבעה בחלל וגרירה בין המסכים. מגוון המחוות מאפשר לסקור את הסרט ולבצע עליו פעולות עריכה. הפרוייקט מוצג בפסטיבל סאנדנס 2009, ומזמין את הקהל להתנסות בו. תוצרי המשתמשים מועלים לפרופיל משתמש ייעודי ב-youtube.
הצלמת הבסקית מיקל אוריבטבריה, יצרה את 'אנימליה' – סדרת צילומים מעוררת השראה בה מוצגות חיות בר שהוצאו ממקומן הטבעי ומוקמו בסביבות עירוניות נטושות ובסצינות יומיומיות מנוכרות. הניגוד בין החיות לסביבה החדשה והקרה הצליח להוציא מן החיות משהו אנושי וחזק שאפשר לתרגם לתחושות כמו סקרנות, בלבול, ייאוש ובדידות. הביצוע נפלא.
אקסל וארישו, מעצב גרפי צרפתי, שבעבודותיו משולבים איורים וקטוריים נקיים, מציג סדרת כסאות במהדורה מוגבלת עם הדפסים גרפיים וקטוריים, בהם כסא עליו מודפסים שרטוטים אנטומיים. מקסים.
[מצאתי ב-ilovebadthings]
London Shop Fronts הוא טאמבלר חדש המעלה בכל יום תמונה אחת המתעדת חלון ראווה של חנות או חזית של עסק כלשהו ברחובות לונדון. החווייה החזותית מגוונת, עשירה מבחינה צבעונית ועמוסה בפרטים. פשוט ומוצלח.
מכונות השתייה החדשות של קוקה קולה מצויידות במסך מגע מולטי-טאצ' אינטראקטיבי המכסה את הפאנל הקדמי. הממשק פשוט ונותן ללקוח ערך מוסף שאינו זמין במכונות הסטנדרטיות: המשתמש יכול לסובב את הבקבוק, לבדוק את הרכיבים ולצפות להנאתו בכמות אינסופית של פרסומות ומסרים שיווקיים עד להתקף האפילפסיה. חוויית הקנייה האינטראקטיבית היא שדרוג משמעותי, ההופכת את הדור הקודם של מכונות השתייה הסטטיות למיושן ומוגבל.
המכונות הללו צפויות לצוץ בקרוב ברחבי ארה"ב, ולהגיע לאירופה בסביבות 2010. עלינו כמובן שעדיין לא מדברים, אבל בדרך כלל דברים כאלה מגיחים לרגע כתרגיל יחצ"ני בכנס שיווק אקראי כלשהו.
[מצאתי ב-engadget]
קאמיל שרר, מעצבת אינטראקטיב משוויץ, יצרה את 'העולם של ההרים' – ספר מודפס אשר בין דפיו מסתתרות אנימציות המחכות שיגלו אותן. כאשר מצלמים את דפי הספר באמצעות מצלמה, נשתלות אנימציות בסרטון המצולם בזמן אמת. הטכנולוגיה נותנת ערך מוסף לקורא – לצילומים המודפסים בשחור-לבן מתווסף מימד העומד בניגוד להן בדמות אנימציות דו מימדיות פשוטות, שלמרות שחלקן קצת מוגבלות, השפה שלהן אחידה ומגובשת. הפרוייקט מקסים.
הספר המקסים הזה משאיר אותי דווקא עם תחושה של פספוס. הקורא מצלם את הדף וצופה באנימציה, אך נשאר פאסיבי. פרוייקט שכזה צועק לשלב בתוכו אינטראקציה מינימלית, שתאפשר לקורא לקחת חלק בהתרחשות על ידי התייחסות אליו או לסביבה שלו. המרחק לאינטראקציה משחקית מכאן מאוד פשוט וזמין. הדוגמא הכי קיצונית היא עליסה הווירטואלית, שעושה שימוש בדיוק אותו העקרון הטכנולוגי, אך מוגזמת מבחינת מגוון האינטראקציות שהיא מציעה. אינטראקטיביות בסיסית פשוטה, כמו האפשרות להזיז את העננים בשמיים או ליטוף של החיות, הייתה מספיקה בכדי להפוך את החווייה לטוטאלית.
[מצאתי ב-feedspeak]
Zen Bound הוא משחק עם אינטראקציה משחקית קצת אחרת – השחקן מלפף חבלים סביב אובייקטים – סוג של ריפוי בעיסוק לשעות הפנאי. כל שלב במשחק מתבסס על צורה כלשהי, כשהמטרה היא לכסות לחלוטין את כל שטחה עם החבל. המשתמש מסובב את האובייקט בחלל, בכדי לכרוך סביבו את החבל, אשר צובע אותו בצבע. למרות שאי אפשר להיפסל, אפשר בהחלט להיתקע: השחקן צריך להמנע מיצירת חללים מעל שטחים שעוד לא נצבעו, כיוון שאין דרך לשזור את החבל בכדי להגיע אליהם. חוויית המשחק הייחודית מגובה בסאונד המשלב בין קולות מתיחת החבל לבין מוזיקת מדיטציה מרגיעה, ומבחינה עיצובית ניכרת העבודה הרבה ליצירת התחושה הידנית, בזכות הדגש על חומריות והשימוש בטקסטורות. מוצלח.
