'מי רעב?' היא גירסה אנימטיבית מורבידית ואפלה לסיפור המורבידי והאפל ממילא של עמי ותמי. הסרטון הוא פרוייקט סטודנטיאלי של דיוויד אוצ' (David Ochs) – סטודנט אמריקאי לאנימציה. התוצר מעולה (לא משהו שכדאי להושיב מולו ילדים, אגב).
'קדימה' (Onwards) הוא סרטון אנימציה קצרצר עם סיפור (בקווים כלליים) על ריצה. האנימציה בנוייה בשפה קווית וקטורית, המשלבת ניואנסים תלת מימדיים שמעשירים את העולם המאוייר. עבודה של המאייר הבריטי ג'יימס ג'רביס, בשיתוף פעולה עם נייק, שתרמה מבחינתה טאצ' תדמיתי קטנטן: אם היצור הצהוב נראה מוכר, ואולי מזכיר במשהו את קמפיין הצמיד הצהוב של לאנס ארמסטרונג – זה זה.
רובנס, מעצב גרפי מברזיל, יוצר איורים מקסימים עם קווים וקטוריים זורמים, משטחי צבע פסטליים ואיכויות של רישום חופשי.
אני האוויר שלך (soy tu aire) הוא דוגמא מעניינת לקליפ מוזיקה אינטראקטיבי, הנותן למשתמש שליטה בסיסית על ההתפתחות הגרפית שבו. העיצוב והאינטראקציה מוסיפים פרשנות חזותית למוזיקה, בדמות מברשת צבע שמתפתחת מבחינה גרפית בהתאם למוזיקה ולמילים, ונשלטת על ידי העכבר. האינטראקציה עם המברשת מפזרת כתמי דיו, שבבי טיפוגרפיה, חיות ויצורים אחרים, בטיפול כתמי מוצלח למדי. המשתמש יכול לשלוח את הקליפ הספציפי שאייר לחברים, קצת מיותר, כיוון שממילא ההתפתחות הבסיסית נשמרת, ואין בו כמעט מקום לפרשנות אישית.
חלק מהדימויים, בעיקר הדגים והתנועה, מזכירים לי במעורפל אתר פורטפוליו עלום שנתקלתי בו בשנה שעברה, עם קונספט גרפי דומה. באמת שרציתי להביא אותו לשם ההשוואה, אלא שלא הצלחתי לאתר אותו. אם מישהו מכיר, אשמח ללינק.
הקמפיין ההולנדי החדש של פיליפס הוא שיטוט אינסופי בנקודת זמן קפואה בסצינה עם ניחוח קולנועי, לפרסום סדרת טלוויזיות בפורמט רחב עם פרופורציה של מסך קולנוע (21:9). הביצוע עשיר בפרטים, וניכרת בו המחשבה על עיצוב הסצינה והתפתחותה. הוא תוכנן כרצף חכם ללא נקודת התחלה וסוף, ואמור לרוץ בלולאה.
המיניסייט של הקמפיין מאפשר למשתמש להבין את ההבדל בין פרופורציות המסכים, ומדגים את הפונקציונליות של פיזור אורות הרקע (אמביינט). הוא מנסה לתת גם ערך מוסף כלשהו על ידי שילוב אלמנטים אינטראקטיביים במהלך הצפייה בסרטון, כמו הערות הבמאי, נקודות חמות והצצה אל מאחורי הקלעים. רעיון שלכשעצמו הוא נכון, אלא שמגוון התכנים בגירסה האינטראקטיבית מוגבל למדי, והערך המוסף של האינטראקטיביות פשוט לא מרשים.
ההרכב האמריקאי מאט וקים, מתפשטים בקליפ חדש ומלוטש ברחובות טיימס סקוור בניו-יורק, עד הסוף הבלתי נמנע. העירום (המצונזר – אם דאגתם) עומד בניגוד לסמל האורבני האפרפר ויוצר קונטרסט מרהיב, גם אם הוא מובן מאליו.
'חם וקר' היא אנימציית סטופ-מושיין חמודה המציגה את הקו ההסברתי הנפוץ בקרב הארגונים הירוקים המצביעים על המעבר לאנרגיה ירוקה כאמצעי לעידוד הצמיחה הכלכלית. חלק מקמפיין repower america שמשרטט מעבר מהיר לאנרגיה ירוקה. תירוץ להזכיר גם את הקמפיין הטיפוגרפי המוצלח 'זוהי המציאות', מאותו בית היוצר.
[מצאתי ב-designrelated]
פנסיונר יפאני בנה במשך 11 שנה רובוט מכאני ענק, בצורת חיפושית. כלי הרכב המטורף הזה שוקל 15 טון, אורכו 11 מטרים, יש בו מקום לנוסעים (אולי גם לכסא הגבהה לילדים), וניתן לשלוט עליו גם מרחוק באמצעות שלט מגניב. רק ביפאן.
[מצאתי ב-engadget]
גרוויטי (gravity) הוא מיצב אינטראקטיב צרפתי שמוקרן על מבנים, ומאפשר לצופים לשלוח אליו הודעות sms שיתווספו אליו. ההודעות מפורקות למילים ונופלות מגובה, בצורה המושפעת ממאפייני המבנה עליו מתבצעת ההקרנה. מהלך הנפילה מושפע מכוח המשיכה הוירטואלי, מהפורמט הפיזי עליו מתבצעת ההקרנה (חלונות, דלתות), ומהתנגשות עם מילים ששלחו צופים אחרים. הרצף האנימטיבי יוצר תוכן שניתן לקריאה לזמן מוגבל בלבד, לפני שהוא מתפזר בערימה – ניגוד מעניין, אם תרצו, ל'נצחיות' של המבנה הארכיטקטוני. העיצוב הפשוט, נטול הצבעים והאפקטים, מאפשר לאינטראקציה האורבנית להיטמע ברחוב ולהפוך לחלק ממנו.
סרטון המציג קונספט ממשקי מעניין שמשתמש במטאפורה של ערימות נייר כאמצעי לסידור אלמנטים על גבי המסך. פתרון מגבלות השליטה הדו-מימדיות מתבצע עם שילוב חוקיות המורכבת ממגוון של מחוות לחיצה ומשיכה של פינות הנייר, קיפול והזזה, שמאפשרות לנהל את ערימת הניירות, לשלוט על הסדר שלהן ולבנות מהן ערימות היררכיות יעילות למדי.
ברמת הקונספט אין משמעות לתוכן האלמנט – הוא יכול להיות מסמך, חלון אפליקציה, סרטון וכו'. זה פשוט תרגום דיגיטלי של רעיון ה'בלאגן המסודר', ולמרות שחסר בו חיווי יעיל למצב בו שכבה מסתירה שכבה אחרת, הוא נראה מאוד פרקטי והפונקציונליות הבסיסית שבו אינטואיטיבית ושמישה.
