כללי

השבטים האבודים של ניו יורק

סרטון אמריקאי קצרצר שמצליח להעביר את מגוון התרבויות והטיפוסים של ניו-יורק בזכות חיבור קונספטואלי מוצלח עם הדמויות שפספסתם ברחבי העיר.

[מצאתי ב-likecool]

טווינבוטים – הניסוי החברתי הכי חמוד שראיתם

טווינבוטים (tweenbots) הם רובוטים קטנטנים, חסרי אונים וחמודים במיוחד, היוצאים להרפתקאות ברחובות ניו-יורק ותלויים בבני אדם שיעזרו להם. הרובוטים עשויי הקרטון מסוגלים לנסוע במהירות קבועה ובקו ישר בלבד. מעל כל אחד מהם מתנוסס דגל עליו כתוב היעד אליו ירצה להגיע, והוא תלוי בטוב ליבם של זרים שיכוונו אותו לשם. בניסויים שנערכו עד כה, כל היצורים הקטנטנים הללו הצליחו להגיע בשלום ליעדם, בזכות עוברי אורח שעזרו להם בכל פעם שהם נתקעו במדרכה או שעטו אל הכביש הסואן.

הפרוייקט החמוד הזה הוא ניסוי חברתי שעורכת סטודנטית לאמנות מאוניברסיטת ניו-יורק. העיצוב הפשוט, הגודל, הצורה האנושית, הנאיביות והתמימות שמשדרת דמות הרובוט, מעוררים רגש בלתי נשלט של חיבה ואמפתיה, שמתורגמים על ידי הצופה לצורך לטפל בו. עצם כך שהם שורדים לבדם ברחובות ניו-יורק מבטאת את ההצלחה בעיצוב הדמות, שכאובייקט דומם היא מצליחה ליצור קשר רגשי עם אנשים זרים – דבר שיש לו משמעות וערך אמיתי בכלל תחומי העיצוב. פרוייקט מקסים.

רובוט קרטון קטנטן משוטט ברחובות ניו יורק
צילום פורטרט של טווינבוט

[מצאתי ב-gizmodo]

חבורת הזבל (עם אג'נדה אקטיביסטית חברתית)

'אני אוהב אשפה' (I love trash) של רוברט רודריגז (Robert Rodriguez) הוא סרט תיעודי שמספק הצצה אל אנשים הבוחרים לראשונה בחייהם להימנע לחלוטין מצריכה ולתלות את עצמם בנבירה בפחי אשפה (dumpster diving), מתוך בחירה אידאולוגית אנטי-צרכנית קיצונית (וגם כדי להוציא מזה סרט).

הניסוי מתחיל כאשר שני צעירים שוכרים דירה לא מרוהטת, ונכנסים אליה כשברשותם רק הבגדים שהם לובשים ופנס. במהלך שלושת החודשים הבאים הם ימנעו מקניות, וימלאו את כל צרכיהם מדברים שימצאו בפחי האשפה. חוץ מלנסות לא למות או ללקות בזיהום חמור, הם גם ירהטו ויאבזרו את דירתם, ימלאו את ארון הבגדים ואפילו ימצאו זמן ליצור אמנות. 75 דקות בהן הדמויות ההזויות מפצות על העריכה המציקה.

לצערי נראה שהסרט אינו זמין יותר לצפייה ברשת, אנא עדכנו אותי אם יצוץ לפתע.

פאנקי פורסט – חיק הטבע הדיגיטלי

פאנקי פורסט (funky forest) הוא חלל אינטראקטיבי חווייתי בו גדל יער דיגיטלי קסום שמתפתח לפי מערכת חוקים משחקית ומושפע ממחוות גוף מוסכמות. המבקרים ביער משפיעים על יציבות המערכת האקולוגית – הם שותלים עצים ושולטים על תוואי הנחל הדיגיטלי, שלאורכו גדלות הצמחיה והחיות.

בפאנקי-פורסט תמיד יש מה לעשות: את מי הנחל ניתן להסיט זמנית על ידי עמידה בדרכו, או על ידי בניית סכרים קבועים מכריות המדמות אבנים ובולי עץ. עצי היער נוצרים ממחוות של עמידה קפואה במקום במשך מספר שניות, כאשר מחוות שונות יוצרות עצים שונים. גם עונות השנה מתחלפות עם הזמן וחיות היער משתנות ומתפתחות בהתאם לתקופה. עבודת העיצוב שנעשתה בכדי להגיע לעושר הפרטים ולמורכבות האינטראקציה המוצגים בפרוייקט הזה מדהימה ומצליחה להגיע לחווייה מגובשת ושלמה. מגוון סוגי האינטראקציות ושלל ההפתעות ששולבו בפרוייקט מרשים והוא הבסיס לחווייה המשחקית המלהיבה. מקסים.


פאנקי פורסט - חוקיות משחקית שמושפעת מהאינטראקציה עם הילדים בחלל
פאנקי פורסט - חלל אינטראקטיבי לילדים

פייסמייקר – אינטראקציה עם נגן mp3

סרטון תדמיתי צבעוני סוקר את התכונות המעניינות של פייסמייקר (pacemaker), נגן מוזיקה נייד עם דגש על אינטראקציה. הנגן משלב אפשרויות משחקיות כמו עירבול בין שירים, משחק עם מהירויות ושילוב אפקטים. המשתמש יכול לשמור כקובץ את התוצר שעיבד, לצורך שמיעה עתידית, למשלוח לחברים או לשיתוף ברשת החברתית של פייסמייקר (שאין לה הרבה משמעות או ערך). האינטראקטיביות שבנגן היא זו שמשמשת לבידול כנגד נגן mp3 סטנדרטי בו המשתמש שומע מוזיקה (וזהו).


הבחירה בעיצוב למסך עגול, היא אתגר עיצובי ובחירה מעניינת, כיוון שהמעצבים ניסו להשתמש בו בכדי להבדיל בין סוגי תצוגות: חיוויים בפורמט עגול הם (ברובם) כאלו שיש למשתמש שליטה עליהם ומגיבים למשטח המגע העגול (דוגמת חיפוש בשיר ושינוי עוצמת הקול). לעומתם, מסכים סטטיים וחיוויים קבועים שאין עליהם שליטה, כמו תצוגת שם השיר, מוצגים בפורמט מרובע. ריבוי הפיצ'רים והמורכבות הממשקית מתאימים לקהל היעד הצעיר, וניכרת עבודת המחקר שנעשתה בכדי לפנות אליו.

ממשק הכדור של מויקסה

Sphere הוא התקן כדורי מתקפל בגודל תפוח שמשמש גם כמסך לתצוגה וגם כעכבר להצבעה ושליטה. המוצר מורכב משישה מסכי מולטי-טאצ' ריבועיים שיושבים על צירים המתקפלים יחד לצורת כדור. שילוב המסכים מאפשר מחוות מולטי-טאצ' ליצירת אינטראקציות סטנדרטיות של הגדלה ובחירה, כמו באייפון למשל. המוצר משלב גם בקר תנועה הבודק את זווית הסיבוב שלו ותנועתו בחלל. השילוב יאפשר שליטה על ממשקים מורכבים, כמו בעת עבודה עם תלת מימד או שיטוט בחלל וירטואלי.

הכדור של מויקסה
הפוטנציאל העצום של הקונספט נובע מכך שהוא יכול להתאים את עצמו למטרות שונות, לאו דווקא קשורות למחשב. אין לו מגבלות ברמת האפליקציה, אלא מגבלות פיזיות בלבד. שילוב המסכים מאפשר ליצור חיוויים שונים לפעולות שונות, אבל גם להפעילו כמוצר עצמאי העומד בפני עצמו. כך למשל – אפשר להשתמש בו בכדי לשלוט על המפות של גוגל, אך גם לצפות בהן עליו. שילוב המסכים מאפשר למשתמש להתמצא בחלל וגם לשלוט על מוצרים בצורה יעילה יותר. כמו כן, ניתן לפרוס את הכדור לצורת אליפסה שטוחה ולהשתמש במסכים בפריסה כמשטח רחב.

המשמעות האמיתית של המוצר היא בכך שמדובר באמצעי שליטה כללי יחיד, שיש לו פוטנציאל לשלוט בעתיד על כמות גדולה של מוצרים, תוכנות, שירותים ומכשירים. הדינמיות שבו מאפשרת למעצב האפליקציה לבחור אם להציג חיווי של סרגלי כלים, פיסות מידע, תצוגות מקדימות או אפילו להפעילו ישירות על גבי הכדור – הכל בהתאם לצרכי האפליקציה והמשתמש – שזה מדע (בדיוני) מגניב. את המוצר מפתחת חברת מויקסה (Moixa) הבריטית, שמוכרת בעיקר בזכות סוללות שנטענות מ-USB.

[מצאתי ב-gizmodo]

מורגנרוט והפסנתר

הסרטון של ג'ף דסום הבריטי לא מפסיק להדהים אותי. בניית הסיפור, זוויות הצילום ונקודות המבט המפתיעות, המשחק במהירות הסרט, אפקטי התאורה והחיבור המבריק למוזיקה – כולם מדוייקים, משלימים אחד את השני ומרכיבים חווייה חזותית מרהיבה. 'מורגנרוט' היא שם המנגינה שמתנגנת ברקע. פשוט עבודה מעולה.

[מצאתי ב-original-linkage]

בקמפיין הצבעים של רולינג סטון יש גם סוודר רצחני

הקמפיין הארגנטינאי למגזין המוזיקה האמריקאי 'רולינג סטון' (Rolling Stone) מתבסס על סדרת פרסומות מעוצבות עם צבעוניות מטורפת וסנאי מדבר שעומד חסר אונים ולא מצליח להאמין שזה קורה.




[מצאתי ב-adverbox]

היגיון של חיות

זואולוגי (Zoologic) הוא סרטון אנימציה קצר ומצחיק, פרוייקט סטודנטיאלי של ניקול מיטשל מארה"ב, על גורילה, פינגווין ושומר גן-חיות שהציק יותר מדי. הפלטה הצבעונית מוגבלת, צבועה בצבעי מים בעוצמות משתנות, ומושלמת עם קווי עפרון ומשטחי דיו מרצדים עם אופי של קריקטורות. מוצלח.


[מצאתי ב-drawn]

משחקים סלולריים על שלטי חוצות

טושיבה הפעילה בטוקיו שלט חוצות אינטראקטיבי שמאפשר לעוברי אורח לשחק עליו משחקים מרובי משתתפים. השליטה מתבצעת באמצעות הטלפון הסלולרי. בכל משחק מתחרים שישה שחקנים, אחד נגד השני, במירוץ של 90 שניות להשתלט על כמות גדולה ככל האפשר של ריבועים בלוח המשחק. השחקנים מקבלים נקודות בונוס כאשר הם צדים את דמויות המותג המאויירות של טושיבה.


למשחקים יכולים להצטרף במקביל גם הגולשים בערוץ של טושיבה ביו-טיוב. הבחירה ליצור חיבור בין המשתמשים המזדמנים ברחוב, לאלו היושבים בבית היא מוצלחת ומגדילה את החשיפה לתוכן הפרסומי. היא גם מאפשרת לשמור על כמות גדולה של שחקנים לאורך זמן (או לזייף אותם).

הקמפיין מקדם סדרת מחשבים ניידים, אך לא כאן הדגש. מנקודת מבט מסחרית, משחקים אינטראקטיביים על גבי שילוט חוצות הם נדירים. טושיבה שולחת בלון ניסוי בכדי לאמץ את האקספרימנטלי-האמנותי למיינסטרים ולמצב את עצמה כפורצת דרך. פלטפורמת שלטי החוצות הדיגיטליים של טושיבה מפותחת למדי מבחינה טכנולוגית, אך זו הפעם הראשונה שהיא מנסה להוכיח את האפקטיביות של שילוב פונקציונליות אינטראקטיבית בהם כאמצעי לקידום מכירות.

חוסר הבשלות עדיין בולט, אך זה עניין של זמן. כך למשל, כתוצאה ממגבלות טכנולוגיות, ההצטרפות למשחק אינה אוטומטית, ובכדי להשתתף על השחקן להתקשר למספר טלפון שמופיע על המסך לפני תחילת כל משחק. משמעות ההצטרפות המסורבלת היא במספר נמוך יותר של שחקנים שיתאמצו לחוות את המשחק. גם החיבור של המסר לתוכן הוא כרגע גנרי מדי – כמובן שעם התפתחות הבנת המדיה יהפכו המשחקים למתוחכמים וממוקדים יותר מבחינה שיווקית. כרגע זאת הדגמת יכולות, זה עוד לא מושלם, אבל עובד. מאוד רחוק מטטריס על מגדלי עזריאלי.

[מצאתי ב-device]