כללי

סוללות סולאריות נטענות

הקונספט המבריק של קנט קרלסן עוטף סוללות נטענות בשכבת תאים סולארים, בכדי שייטענו מאנרגיית השמש בצורה עצמאית, ללא צורך במטען. כרגע זה נמצא בשלב ראשוני למדי, הרבה לפני ההפצה המסחרית. קונספטים יצירתיים שמצליחים לשלב ערכים סביבתיים מבלי לגרום למשתמש להקריב קורבנות למענם הם נדירים – בדרך כלל יש פשרה על תכונה מסויימת או שנדרש שינוי כלשהו בשימוש היומיומי. נדיר לראות מוצר שתרחיש השימוש בו משתפר בזכות הפיכתו לידידותי לסביבה. מה שכן, אני לא בטוח שזה רעיון טוב להשאיר סוללות שוכבות בשמש.

סוללה הנטענת מאנרגיית השמש
[מצאתי ב-igreenspot]

בתוך הראש – יומו האחרון של אנטואן ברטנאן

בתוך הראש (Dans La Tête) הוא סרטון אנימציה צרפתי קצר ומצחיק עם מסר אנטי-מלחמתי, כמו שרק הצרפתים טורחים לעשות. סיפור העלילה נפתח עם אנטואן ברטנאן, שעוזב את החברה שלו כדי להצטרף לצבא. במהלך אחד הקרבות הוא נורה בראשו, מגיע אל שערי גן עדן ומגלה משהו לא נעים. העבודה העיצובית שנעשתה על אפיון הדמויות והסצינות מרשימה ברמת הגימור שלה, וגם האנימציה התלת-מימדית מטופלת היטב, וזה לא מובן מאליו בסוג פרוייקט שכזה. סרטון מקסים עם אמירה צינית מצחיקה על שבריריות החיים ומחיר המלחמה.


מתוך סרטון האנימציה התלת מימדי בתוך הראש
[מצאתי ב-graphichug]

קוביה הונגרית אינטראקטיבית

הטאצ'-קיוב היא קוביה הונגרית אינטראקטיבית מבוססת מגע. בפאות הקוביה משולבים חיישני מגע, המזהים את תנועת האצבעות של המשתמש ומגיבים בהתאם לה. בכדי לסובב פאה שלמה רבע סיבוב יוצרים צורה של "L". בקוביה משולב גם חיישן האצה (אקסלרומטר, כמו באייפון) שמזהה מהי הפאה עליה מסתכל המשתמש – בכדי למנוע השפעה על הפאות בהן נוגע בטעות בכדי להחזיק אותה. נראה שקצת קשה לעקוב אחרי התנועה בין פאות שונות, זו תוצאה של אובדן הטקטיליות ופעולת ההעברה הפיזית של חלקי הקוביה. זה מקום בו העיצוב האינטראקטיבי דווקא פוגע בשימושיות ובפשטות שבה.


הזכרון הפנימי של הקוביה מאפשר לשמור מספר משחקים במצבי התקדמות שונים (או של משתמשים שונים), והתאורה מאפשרת לשחק בה בחושך. הערך המוסף האמיתי הוא באינטראקטיביות של הפורמט. היא מציעה פתרונות למשתמש התקוע: אפשר לבקש ממנה רמז למהלך המומלץ הבא, יש פתרון של חזרה לאחור (undo), ואם התייאשנו לגמרי – יש גם פתרון אוטומטי, שמאפשר למשתמש ללמוד את הטכניקה. לאינטראקטיביות, לערכים מוספים ולמוצרים מוצלחים יש גם תג מחיר – הפעם הוא עומד על 150$.

[מצאתי ב-thefirewall]

סופות ההוריקן של אדם קוויאנוביק

הצייר האמריקאי אדם קוויאנוביק מצייר סצינות עשירות של הרס על גבי פורמטים ענקיים. בסדרת ציורי סופות ההוריקן הוא מחריב בתים וסביבות עירוניות ומפזר את תוכנם לכל עבר. בין האובייקטים המעופפים הוא משלב גם קריצות להבטחות מותג כעקיצה ביקורתית על הרלוונטיות האמיתית שלהם בזמן משבר.

מתוך סדרת ציורי סופות ההוריקן של אדם קוויאנוביק
[מצאתי ב-designyoutrust]

דירוג גולשים לפי כוכבים

סטיבן פרנק פרסם פוסט בטאמבלר שלו שמצליח להצביע בצורה מדוייקת על הבעייתיות עם דירוג גולשים המתבסס על סקאלת כוכבים. זה נובע מכך שרק 'בעלי הדעה' אכן טורחים להצביע, ולהם בד"כ יש דעה קיצונית. כיוון שמדובר על ממוצע, התוצאה לא תגיע לקצוות ממילא – כך שהכל הופך לפחות רלוונטי.

זה כמעט מיותר לדרג לפי 5 כוכבים, 10 כוכבים, או 100 כוכבים, כאשר כל מה שאתה באמת צריך זה: 'אהבתי את זה', 'לא אוהב את זה' ו-'אדיש'.

אם אתם ynet, אז תצליחו לבצע שדרוג לממשק הטוקבקים, אך בדרך להמציא חסם חדש שיכריח את הגולשים שלכם להרשם, בכדי שיוכלו להמליץ להנאתם על הטוקבקים הרלוונטיים (?) שהסתננו אל תוך הבליל המתלהם. די מאבד את הטעם, לא?

[מצאתי ב-daringfireball]

לתמונות של כריס סקארבורו יש עיניים גדולות

אם העיניים הן חלון לנפש, הצלם האמריקאי כריס סקארבורו מעביר את התמונות שלו תהליך לא אגרסיבי של עיבוד תמונה בפוטושופ, כדי להגדיל את העיניים של הדמויות ולהדגיש את הצבעוניות שלהן. זה מזכיר קצת מנגה, אבל הנגיעות הקטנות הללו מוסיפות דגש מעניין, ועדיין מצליחות לשמור על מראה טבעי. מוצלח.

כריס סקארבורו

רובוט משולב אנימציה בהשראת דיסני

טופו (Tofu) הוא רובוט נסיוני חדש שמפותח במדיה-לאב של MIT, שמשלב רובוטיקה עם אנימציה בכדי לחקור דרכים חדשות בהן רובוטים יכולים להשתמש בהבעות פנים ותנועה בכדי ליצור קשר חברתי-רגשי עם אנשים. טופו משתמש בעקרונות של האנשת דמויות באנימציה קלאסית, בכדי להעביר תחושות/מסרים/רגשות – תנועות הגוף שלו נוצרו בהשראת אנימציות של דיסני משנות ה-50.

הייחודיות של הרובוט הזה היא דווקא בעיניים שלו, אשר מורכבות משני מסכי OLED עגולים. על המסכים נעים האישונים באמצעות אנימציה דו מימדית, אשר נעשית בתיאום עם תנועות הגוף שלו, לפי עקרונות ההנפשה של דיסני. השימוש במסך מאפשר להגיע לטווח הבעות עיניים רחב ולתפישת תנועה מציאותית יותר. החיבור של התנועה המוגזמת עם האנימציה יוצר רובוט מלא חיים, אנושי וחמוד – שמות תואר שמדגימים עד כמה התוצר שונה מהותית מהרובוטים הדוממים שאנחנו רגילים לראות.

טופו - רובוט משולב אנימציה

[מצאתי ב-wired]

אסלה אינטראקטיבית לילדים

האסלה האינטראקטיבית היא קונספט הזוי שמטרתו לתת חיזוק חיובי לילדכם הלומד להשתמש בשירותים. היא שרה בהיסטריה, שולחת ידיים אל הילד המפוחד, ומעיפה באלימות את גליל נייר הטואלט. בפועל זו דרך לייצר חוויית ילדות טראומטית אך בלתי נשכחת, שתעלה שנים לאחר מכן על ספת הפסיכולוג. זה אולי תחליף אינטראקטיבי לסיר הסירים של אלונה פרנקל ("שלום פיפי! שלום קקי!"), אבל באופן יחסי האיום שיבוא שוטר נראה תלוש פחות.


זו דוגמא מעולה למוצר אינטראקטיבי שלא נעשתה בו עבודת מחקר מקדימה, הבנה של עיצוב לקהל היעד או מחשבה על האינטראקטיביות שמתאימה לו – זה לא מוצר שעומד מאחוריו מעצב. מאחורי הפרוייקט עומדים סטודנטים לרובוטיקה, והוא לא צפוי לצאת כמוצר מסחרי (וטוב שכך). לא הושקע פה זמן רב בפיתוח או בעיצוב – מסגרת של 10 ימי עבודה בסה"כ, ועלות פיתוח של 18$. הזוי ומפחיד.

[מצאתי ב-engadget]

טיפוגרפיה על מעברי חצייה

בפרוייקט להעלאת המודעות לתאונות דרכים בליסבון, נצבעו מעברי חצייה טיפוגרפיים בהם הפסים הלבנים הורכבו משמות הולכי רגל שנהרגו במקום מפגיעת מכוניות. על שפת הכביש הוסבר שרבע מנפגעי תאונות הדרכים הם הולכי רגל. הפרוייקט הזה יוצר אנדרטת הסברה פונקציונלית שמצליחה לשלב את הנצחת שמות הנפגעים עם העלאת המודעות ועדיין לשמור על הפונקציונליות הבסיסית של מעבר החצייה. זה מפתיע ומעניין – משהו שלא כדאי לומר על מעבר חצייה, וזו הבעייתיות איתו. בניגוד למעבר חצייה רגיל, אנשים מתעכבים עליו בקריאת השמות והבנת הקונספט שמאחוריו – לא משהו שישפר את הסטטיסטיקה.


[מצאתי ב-backspace]

האהבה הישנה, זו שברחה לי

מה הייתם עושים אחרי זכייה בלוטו? מפעל הפיס של ניו-זילנד מציג את הגירסה שלו בפרסומת להגרלת הלוטו שלהם. הסיפור טוטאלי, האווירה קולנועית וגם הפסקול של אדית פיאף לא מזיק. קצת מתוחכם יותר מהפרסום שמאכילים אותנו (וכן, זה הכי אנדרסטייטמנט שהצלחתי).


[מצאתי ב-adverbox]