בית ההוצאה לאור 4th Estate הבריטי יצר סרטון אנימציה מושקע בטכניקה של סטופ מושיין וצילום בתנועה מתמדת, לציון 25 שנה להיווסדו. מעל אלף ספרים שימשו כדי להפיק את הסרטון, כולם של הוצאת הספרים. האנימציה נבנתה וצולמה במשך שבועיים אינטנסיביים, בסט צילום ייעודי בו נכלאו עשרים אנימטורים שעבדו במשמרות מתחלפות. אתר הפרוייקט מרכז תמונות וסרטונים מכווצי זמן (time lapse) המתעדים את תהליך העבודה על האנימציה. דרך נפלאה לחגוג 25 שנים של יצירה.
המגמה הירוקה לא פוסחת גם על שלטי הטלוויזיה – Shake Control הוא שלט קונספט לטלוויזיה שפועל ללא סוללות, עם אינטראקציה מעניינת ובעיות שימושיות קשות. ניעור השלט מייצר חשמל בכדי להפעיל או לכבות את הטלוויזיה, להחליף את הערוץ, לשלוט על הווליום והתפריטים. גוף השלט הוא מסילה בתוכה מחליק מגנט ירוק בצורת חץ. מיקום החץ משפיע על הפונקציונליות שלו, וכך גם כיוון התנועה. כאשר החץ ממוקם בחלקו העליון של השלט הוא שולט על הערוץ או עוצמת הקול.
כאשר המשתמש מניע אותו למעלה או למטה – הוא שולט על הערוץ. תנועה לכיוון ימין או שמאל שולטת על עוצמת הקול. הדבר תואם את המבנה של של שלטי טלוויזיה סטנדרטיים, ודורש היכרות איתם בכדי להפוך את ההפעלה למובנת. כאשר המשתמש לוחץ על הכפתור היחיד הנמצא על השלט, הוא יכול לכבות או להפעיל את הטלוויזיה או לנווט בין תפריטי הטלוויזיה.
מבחינת שימושיות, השלט ידידותי לסביבה אך לא למשתמש. הוא לא עומד בפני עצמו – הוא דורש ידע מוקדם בכדי להיות אינטואיטיבי בצורה מוגבלת ולא שימושית. המשתמש צריך לשים לב למיקומו של החץ, (שהיד מסתירה אותו), וגם לזכור איזה כיוון יבצע איזו פעולה. חיווי גרפי על גבי השלט וגם חיווי על המסך יתרמו לכך, אך לאו דווקא יפתרו את הבעייתיות שבו.
[מצאתי ב-designzen]
אובססיב קומפולסיב הוא האתר של קייט בינגאמן-ברט (Kate Bingaman Burt), בו היא מתעדת את הקניות היומיומיות שלה, כפרוייקט אמנותי העוסק בתרבות הצריכה. בגלגולו הנוכחי קייט מאיירת פריט ששילמה עליו כסף באותו היום, מספרת את הסיפור שמאחוריו, ובאופן די קבוע גם מתרצת את הקנייה האימפולסיבית של הפריט הלא חיוני בעליל. בסוף כל חודש היא מאגדת כלל הפריטים למגזין שהיא מפיקה בעצמה, ומציעה אותו למכירה ברחבי הרשת, בחנויות הקהילתיות השונות.
Help Remedies היא חברת תרופות קונספטואלית מניו יורק, עם אג'נדה ליצירת רפואה נגישה וידידותית יותר. החברה מכירה בכך שיש בעיות רפואיות גדולות, מסובכות ומפחידות – והיא לא מנסה להתמודד איתן. התוצאה מזכירה קצת את מערכת הבריאות הצבאית – לפעמים התרופה הטובה ביותר היא פלסטר או אקמול.
מלבד האריזות הנפלאות (מוצעות למכירה ב-6$), החברה מנסה לעזור עם פתרונות קונספט יעילים לבעיות יומיומיות. בין השאר היא מציעה פתרונות לאנאלפביתיות, לגעגועים הביתה, לאנשים שנתקעים במינכן ומחפשים את השירותים ופתרון לנשים חשופות חזה שלא בטוחות לאן להתקדם מכאן. נסיון יצירתי להרוויח (קצת) כסף, במסווה של ביקורת חביבה על תעשיית התרופות ותרבות הבריאות.
[מצאתי ב-paperwhite]
NowDoThis הוא כלי לניהול רשימת מטלות עם גישה ממשקית מעניינת. הכלי פוקד על המשתמש להשלים פעולה אחת בכל פעם. עם מילוי המשימה יקבל המשתמש את המשימה הבאה שעליו יהיה להשלים. בניגוד לפורמט רשימת המטלות הסטנדרטית, הוא זה שמחליט עבור המשתמש איזו משימה ימלא, מציב זאת כעובדה, וחוסך ממנו את הצורך לחשוב באופן עצמאי. אפליקציה פשוטה עם מנטליות של רס"ר משמעת סובייטי. לפעמים זה מה שצריך.
mTable הוא שולחן שאנשים יכולים לתכנן באמצעות טלפון נייד. השירות מאפשר לאנשים ליצור שולחן אישי משלהם – הם יכולים להשפיע על הצורה, המבנה, הצבע והחומר. הדגש הוא על הנגיעה האישית – שירות ייחודי שמאפשר ללקוח לבצע קסטומיזציה וגם פרסונליזציה של מוצר, שמתבטאים בפועל בעשיית חורים בשולחן.
בכדי ליצור שולחן חדש, הלקוח מתקין את התוכנה על הטלפון הסלולרי האישי שלו (שבמקרה חייב להיות נוקיה מדגם ספציפי). הממשק מאפשר לבצע מניפולציות פיסוליות על החומר. המשתמש מתחיל עם משטח שטוח לחלוטין, והוא יכול ליצור בו שקעים ואף חורים, בצורה חופשית. ניתן להגדיר את סוג וגודל השולחן הרצוי, את העץ ממנו יבנה השולחן, הצבע וסוג הגימור. עם השלמת תהליך העיצוב – נשלח העיצוב ישירות לאתר החברה.
באתר החברה יכול המשתמש לראות את המוצר שעיצב ברזולוציה גבוהה ובתלת מימד בכדי להתמקד בפרטים הקטנים ולאשר את הזמנתו. באתר ניתן לצפות גם בשולחנות ששיתפו גולשים אחרים. הזמנת השולחן מתבצעת באמצעות מפיץ מקומי, ששולח את המוצר ללקוח תוך 8-12 שבועות.
השירות מסחרי ופעיל כבר היום, אבל משהו מתפספס. סיפרתי על התהליך, הוא נשמע הגיוני ופשוט, כמעט מובן מאליו. הוא מציע מוצר חדשני, ייחודי, שעובר התאמה אישית לפי בחירתו של הלקוח – שירות נפלא מבחינה טכנית. מבחינה עיצובית, לעומת זאת, הוא אינו משדר איכות. זה מתחיל בתדמית החברה, בשפה הגרפית, בטיפוגרפיה ובעיצוב המידע – ומגיע עד לאיכות התמונות ודלות התכנים באתר. זה נראה לא רציני.
הבעיה העיצובית מתחילה עוד בשלב מוקדם יותר: עיצוב שולחנות סלון על גבי הטלפון הסלולרי הוא לא סביר. החיבור הוא מלאכותי ולא עונה על צורך ספציפי – קשה לי להאמין שהמשתמש הסביר ינצל את הזמן ההמתנה המבוזבז בתור למחלקה העסקית בבנק, בכדי לעצב את שולחן הסלון המחורר הבא שלו. זאת מבלי להתייחס כלל לממשק המסורבל, למגבלות הרזולוציה הנמוכה במסך, ולבעייתיות בכך שאת התצוגה התלת מימדית יכול המשתמש לראות רק באתר החברה.
כל ההתחלות קשות. אנו עומדים לפני תחילתו של גל גדול בו נראה יותר ויותר שירותים אינטראקטיביים המנסים למצוא את מקומם בפלטפורמה הסלולרית, עם מודלים עסקיים שונים המנסים לנצל את זמינותה, את ההתפתחויות בטכנולוגיה ובתחום עיצוב הממשק לסלולר, שירותים מבוססי מיקום ושירותים שמחוברים תמיד. תחילתה של בועה חדשה.
[מצאתי ב-core77]
מיכאל קונטופולוס הוא אמן אמריקאי (עם שם יווני), שיצר סדרת פסלים קינטיים מגניבים המביאים את עצמם כל הזמן אל הקצה, רגע לפני שהם נופלים ונשברים. הוא רצה לתמצת את הרגע המדוייק לפני שמתרחש אסון, לשמר את המתח שבו, ואז לחזור עליו שוב ושוב. הוא גם הצליח – התוצאה מלחיצה, מטרידה ומעניינת.
Could be me הוא פרוייקט שיתופי בו המעצב הלטבי פול פייפר הזמין את אמני כל העולם ליצור עבודות עם פרשנות משלהם למשפט הנרקסיסטי משהו: "זה יכול היה להיות אני, אבל למעשה זה פול פייפר". 200 אמנים כבר השתתפו. מגוון הסגנונות, הרעיונות והטכניקות בעבודות השונות מרשים ומעניין. אולי זה באמת הוא.
Eco-cycle הוא חניון תת קרקעי אוטומטי לאופניים. המתקן פותח ביפאן – שם אופניים משמשים כאמצעי התחבורה העיקרי, והמוני זוגות האופניים החונים הם מפגע של ממש. ממשק המערכת פשוט וידידותי ומתמצה בקורא כרטיסים מגנטי.
בעת ההפעלה, זרוע רובוטית בוקעת מפתח המערכת, לופתת את זוג האופניים ובולעת אותם אל בטן האדמה. הסרטון מדגים את תסריט השימוש הבסיסי (ובהבזק משעשע של רגע צץ גם all your base, שהרבה זמן לא נתקלתי בו).
כל מתקן שכזה יכול לאכסן בתוכו עד 144 זוגות אופניים, והפעולה כולה מתבצעת במהירות מדהימה – היא אורכת רק 10 שניות. החניונים הללו כבר מפוזרים ברחבי טוקיו, ונבנים בטכנולוגיות ירוקות. הם משחררים את השטח הציבורי ומאפשרים לנצל אותו בצורה יעילה יותר, מבלי להתעלל בתושבים או לפגוע בשגרת יומם.
דני צ'ו פרסם תמונות נוספות, בהן גם תמונות מפורטות יותר של מערכת השילוט וההכוונה סביב המתקנים ואפילו סרטון יפאני המסייר במתקן מבפנים.
[מצאתי ב-boingboing]
משרד האינטראקטיב akqa יצר ברכת וידאו לחג המולד, המורכבת מ-49 מכשירי מיקרוגל שנערמו כקיר, וסונכרנו יחד בכדי לנגן את "ג'ינגל בלס". כמות ההשקעה והתכנון מדהימה – ממציאת מכשירי המיקרוגל עם צליל ה'פינג' הנכון ועד לתזמון המדוייק שלהם. סרטון ויראלי מבריק. בקרוב במחלקות האונקולוגיות?
[מצאתי ב-gizmodo]
